אל תתנשא, אל תשנא

נדהמתי.

בפעם הראשונה שלמדתי על המתאם בין צריכת סיגריות ואלכוהול למצב כלכלי.

המחקרים מראים שככל שרמת ההכנסה יורדת- כך גדלה ההוצאה על סיגריות ואלכוהול. הפוך מההגיון!

הרי אם אין לך- איך תקנה?!

העמקתי וראיתי את המכנה המשותף לעניים והמכנה המשותף לעשירים.

העניים מחפים על עניותם בכך שהם קונים ללא מחשבה, ללא תכנון ובזה הם מרגישים

עשירים. רק מרגישים.

העשירים נמנעים מתחושת שובע באופן אובססיבי וחושבים לפני כל הוצאה משמעותית ועסוקים כל הזמן בהגדלת ההכנסות.

זה לא רק סיגריות ואלכוהול.

ככל שהמצב הכלכלי נמוך יותר- כך האדם פחות חושב ומתכנן את הוצאותיו.

מבצע רכישות שמשכיחות ממנו את מצבו הכלכלי ונותנות תחושה טובה (וגם על כך יש מחקרים..)

לכן תמצא בחור שנוסע ברכב מקטרע קונה ביילו ב150 שח קניה סתמית.

ולידו יעמוד בחור שנוסע במרצדס יוקרתית ומוותר על מוצרים כי הם סתם יקרים.

יחד עם זאת, זה לא בהכרח תלוי במודעות פיננסית. החברה לעולם תתחלק למעמדות כלכליים. השוק לא יכול לאפשר לכולם להרוויח.

שרשרת המזון הפיננסית: בעלי מניות-מנכ״ל-הנהלה-עובדים-עובדי קבלן-

היא רק טרנספורמציה של העבדות העתיקה.

אין חדש תחת השמש.

הדבר היחיד שמשתנה הוא התפיסה המוסרית שלנו. פעם קשרו את העבד ברצועה מחוץ לבית. היום יש לעובדים זכויות. ההבנה מחלחלת שאמנם יש מעמדות כלכליים- אך החברה צריכה את כולם במידה שווה.

ללא בעלי המניות ששמים את כסם בהרפתקה עסקית- לא תהיה עבודה.

ללא העובדים לא תהיה אפשרות להוציא אל הפועל תכניות עסקיות ולייצר רווחים לחברה.

כשאתה נוסע במרצדס שלך ורואה בחור כהה עור מעשן ושותה אלכוהול בבוקר- אל תתנשא עליו. אתה צריך אותו.

כשאתה נוסע ברכב המקרטע שלך ורואה לידך ברמזור מרצדס יוקרתית- אל תתמלא שנאה וקנאה. אתה צריך אותו.

מוסריות הפרטים הקטנים

לא פעם עסקתי בשאלת הקריטריון למוסר. מה קובע איזה מעשה נחשב למוסרי ואיזה לא?

השיטות הפילוסופיות רבות ועמוקות מכדי לפרטם כאן. אשתף רק ברעיון שהבריק בי לאחרונה.

בחוויה של כל אדם דתי שומר מצוות, היא תחושת בלבול כאשר אתה לומד למשל שפתיחת ברז מים חמים בשבת אסורה, כאשר הדוד החשמלי דולק. וזאת למה? כיוון שהמים החדשים שנכנסים לדוד, מתבשלים במים החמים הקיימים בו- וזה נחשב 'מבשל'. מלאכה האסורה בשבת.

כל אדם רציונלי תוהה, מה טיבה של ההלכה הזו? כיצד היא משפיעה עלי? האם זה מה שהתכוון האל?!

אין לי תשובות. רק רעיון קטן. אבל לפני כן, סיפור נוסף.

25062012090403_7538536

בשנים האחרונות אנו חווים טרנד עוצמתי של טבעוניות ושל הטפה לאי אכילת בשר. רק לאחרונה ראיתי פרסומת מרגשת ביוטיוב המאנישה את חוויותיו של העגל הרך, שעה שהוא נלקח מאימו.

חשבתי לעצמי, אמת, תעשייה הבשר אכן יוצרת מערכת של התעללות בחיה וזה באמת צריך להפסק. אבל עצם שחיטה ואכילת בשר זה דבר לגיטימי כחלק משרשרת המזון הקיימת בעולם. עד אשר יגור זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ככל הנראה חלק מהתפריט שלנו יכלול בשר.

אבל לא יכולתי להתעלם מהמסר. אתה חושב שראוי לאכול בשר?! אחלה. רק תדע, שבכל פעם שאתה אוכל בשר- אתה תורם לתעשיית הבשר ומעודד התעללות בחיות. לא תוכל להתעלם מההשלכות, אפילו הרחוקות ביותר, של מעשיך.

אותו מסר בהלכות שבת. לבשל בשבת אסור. זה מוסכם. אם זה מוסכם, לא תוכל להתעלם מכך שכאשר אתה פותח את הברז פה למטה, שם למעלה בדוד יש מים שמתבשלים. רחוק ממך?! אז מה. זה קורה. זה מציאות.

אותו מסר במאבק הטבעוניים. להתעלל בחיה אסור. זה מוסכם. אם זה מוסכם, לא תוכל להתעלם מכך שבכל פעם שאתה קונה בשר, אתה מעודד את התעשיה הזו שממשיכה להתעלל בחיות. רחוק ממך?! אז מה. זה קורה. זה מציאות.

ואולי הצעה- מוסריות אמיתית היא כאשר אתה בוחן את מעשיך על כל השלכותיהם, אפילו הרחוקות ביותר. לא תוכל להתעלם, לעצום עין, להגיד לא ידעתי.

ולא, עדיין לא הפסקתי לאכול בשר.

חזרה שׂיות למקומה

יש בתלמוד הבבלי מסכת שלמה שעוסקת בהלכות 'בכורות'. הסבר פשוט למתחילים: 
1. כל בכור שנולד לבהמה טהורה- צריך לתת לכהן. 

2. אם הבכור שנולד לא דומה לאמא (רחל שילדה עז, למשל..)- הוא פטור מנתינה לכהן.


פשוט הא? נמשיך.

ואז שואלת הגמרא- מה קורה אם נולדה בכורה שלא דומה לאמא שלה, והיא פטורה מנתינה לכהן, ואז היא בעצמה מולידה בכור שאמנם לא דומה לה, אבל דומה לסבתא. (מסובך? תקראו שוב.)
האם ה'נכד' פטור מנתינה לכהן כי גם הוא לא דומה לאמו, או שאומרים 'חזרה שׂיות למקומה'- כלומר, התברר למפרע שהוא 'נכד' ישיר של הסבתא והוא חייב בנתינה לכהן.


למה אני מסבך אתכם?
הביטוי הזה תפס אותי חזק- "חזרה שׂיות למקומה".
חכמים ידעו שיש תהליך כזה אצל משפחות, שבו הילדים לא דומים להורים- תופסים כיוון אחר, מתנהגים אחרת. 'רחל שילדה עז'.
במצבים כאלה בד"כ ההורים נלחצים, מנסים ללחוץ עוד, מנסים להדק את החגורה. אבל עוד לא ראינו דוגמא אחת שזה הצליח. כל הפסיכולוגיה מלאה במחקרים ובתיאוריות שעוסקות בפילוס הנתיב האישי של הילד וגיבוש הזהות העצמית שלו, ועד כמה שהתהליך הזה חשוב.

ואז, השנים מתקדמות והילד הזה מתחתן בעצמו ומביא ילדים לעולם. והשנים עוברות ומתחילים לראות איך גם הנכד סולל דרך 'חדשה' ושונה מההורים שלו. וגם ההורים שלו נלחצים ומנסים דרכים חדשות להשאיר אותו בתלם.

חכמים רוצים להרגיע אותנו- אל דאגה- השׂיות חוזרת למקומה. גם אם הבן לא דומה לך, הנכד יהיה דומה לך…

זו סיטואציה שמוכרת להרבה אנשים. הבן שונה מהאבא מרחק שנות אור, אבל בלי לרצות ובלי לדעת, הוא בעצם משחזר את כל תכונות האופי של הסבא. 
והגלגל סובב סביב.

ועל זה אמרו חכמים 'חזרה שׂיות למקומה'.