בראיון של הרב בני לאו אתמול לרדיו גלי ישראל, תיאר לאו את המהלך של הרב טאו וגדודיו נגד הרב דוד סתיו כמועמד לרבנות הראשית. "הטהרנות של הרב טאו", הוא אומר, "לצאת במלחמת חורמה נגד כל מה שלא בא מבית המדרש".
הר המור סימנה את הרב סתיו כאויב, כמישהו שהתורה שלו לא מזוקקת מספיק, מעורבת עם התרבות המערבית. העלון 'עולם קטן' המפוזר בבתי הכנסת ונחשב כעלון פופולרי, יישר קו עם דעת הרב טאו, והעורכים של העלון כתבו מפורשות נגד הרב סתיו. לא פעם, אלא פעמיים.
הרב טאו ותלמידיו מוצאים בכל פעם את מי לשנוא. פעם זה שיטת לימוד, פעם זה אדם מסוים, פעם זו תנועה ופעם זה מפלגה. 'התורה הגואלת' של הרב צבי יהודה, הפכה עם השנים ל'תורה השוללת'. זה הטאואיזם החדש.
רק לאחרונה רכבו על גל ההצלחה של נפתלי בנט, וכשבנט לא עומד בדיוק בכל הסטנדרטים שלהם- הרב טאו מוציא מכתבי איומים ו'גילוי דעת'.
החשדנות הטבועה בלבם, מנסה לברר מול כל דבר חדש – מי מממן אותו, ואיך הוא עשוי לעוות את תורה ישראל הטהורה, ואיזה השפעות נוצריות יש לו שעשויות 'לחדור' לכרם ישראל.
תלמידי הרב קוק שאמר 'אל תעשו קוקיסטים' יוצרים מפלגות על מפלגות שמתבדלות אחת מהשניה על 'קוצו של יו"ד'.
אני מנסה לדמיין את כמות האנרגיה השלילית ושנאת החינם שנשפכת מכל עבר בגלל 'מלחמת הקודש' של הר המור, וזה עושה לי רע בלב.
גם הרשומה הזו, טבולה בכעס. כעס על זרם שחושב עצמו לבעל הבית על כתבי הרב קוק ועל שיטתו, על זרם שלא מקבל שום שיטה או אמירה שהיא שונה ממנו אפילו בקצת. הכעס הזה היה אצור אצלי במשך שנים, וככל הנראה שהגיעה העת שלו להתפרץ.
אם יש משהו חדש שהתחיל בבחירות האחרונות, הוא תחושה כלל ישראלית, חוצת מפלגות- שנמאס מהבדלנות, נמאס מהסקטוריאליות. נמאס לחיות בתודעת העדות והמגזרים. כולם מרגישים בלבם שזה שקר גמור.
אם אומר את זה בצורה בוטה- חב"ד, ברסלב, קוק, חרדים, חסידים, מסורתיים, חילוניים, אתאיסטים- זה מעניין את הסבתא שלי! שכל אדם יאמין במה שעושה לו טוב!
והנה משפט לסיום, מהרב שכנראה הבין את נפש החרדי ואת נפש היהודי החדש- וידע ללמוד משניהם:
סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה מקור החיים של כל החכמה וכל יושר וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח. (הרב קוק)
