הוא אמר לעצמו ״אני לא אהיה כך כשאהיה גדול״.
ועכשיו הוא גדול, ומה נהיה?
מתלבט האם עמד בהבטחתו לעצמו, או שהוא מספר לעצמו סיפורים ובעצם הוא יישר קו והלך בתלם, כמו שכולם רצו.
וכך הוא חיי את חייו, בתלם, ומדי פעם הוא מנסה לשבור גבולות. שותה כוס של עארק, יוצא למסיבה עם חברים (כשאשתו מרשה לו). הוא אפילו מתכנן טיסה לחופשת סקי עם חברים בחורף הקרוב.
אבל מה בכלל הקטע הזה לעמוד בהבטחות שנתן לעצמו כשהיה נער? מה נער מבין בכלל? הוא לא באמת מכיר את החיים, לא מבין את המחויבויות. הוא סתם חי בסרט נעורים הוליוודי.
נער חושב שכסף בא בקלות, שאהבה זה חיוכים ולייקים, שחלומות אפשר להגשים כי הוא ראה ׳חלום עליכם׳ עם עוזי חיטמן.
אבל הוא כבר יודע שכסף זה להזיע ולכאוב ולהתאמץ ולהכשל. ואהבה זה עמל יומיומי של הקשבה והתחשבות ושותפות. וחלומות זה משהו נדיר כי אין הרבה שעות שינה בכלל…
מסתכל על עצמו בתמונות, בלורית מתבדרת ברוח עם משקפי שמש שחורים ועגולים. איזה חתיך היה!
היום? שיגיד תודה שאשתו עדיין נמשכת אליו. הכרס שמבצבצת. הקרחת שהולכת וגדלה.
״העולם שייך לצעירים״ אמרו לו כשהיה צעיר.
אבל היום הוא מבוגר והוא יודע ששיקרו לו.
שילכו לעזאזל הפעורים האלה. מה הם מבינים בכלל…
(תמונה: הרצל עוז)
