(לצפיה: https://youtu.be/EBJA4sIdjE8)
הנאום היה תוקפני ומרשים, נאום בחירות כמעט. נאום שהתאים לפתיחת מושב החורף של הכנסת, יצר עניין ועורר ויכוחים בכנסת, רגע לפני תרדמת החורף..
דבר אחד תפס את תשומת ליבי. דמיינתי את הציבור הישראלי מקשיב למנהיג שאומר: ״אזרחי ישראל אוהבים את הארץ, שמחים לחיות פה..״ מרבים להאשים את נתניהו בהפחדות שווא, ובחזיונות אפוקליפטיים, אבל הנה הוא נושא נאום מלא תקווה ואופטימי מאוד.
ופתאום הבנתי מדוע נתניהו נבחר בבחירות שוב ושוב.
כולנו אזרחי ישראל. כולנו יודעים שיש פה לא מעט חסרונות וקשיים, אבל בסך הכל טוב לנו פה במדינת היהודים הקטנה שלנו.
האופוזיציה מנסה למשוך את תשומת הלב שלנו על ידי מתן דגש לחסרונות. ״תראו כמה רע פה״, ״תראו לאן אנחנו מידרדרים..״ עושים השוואות בין תהליכים של גרמניה הנאצית לישראל תשע״ו.
ברגע שאתה שומע את זה, נוצר דיסוננס. אם רע לי פה- למה אני פה?! ולכן יש שתי אפשרויות:
1. לקום וללכת.
2. להפסיק לשמוע רק כמה רע, ולהתחיל להתרכז בטוב.
כמה כיף לשמוע את המנהיג שלנו מתפאר ביכולות שלנו, בהישגים, בהצלחה, ולא רק מונה שוב ושוב את החסרונות שלנו. שכולנו יודעים שהם קיימים אבל בחייאת, כמה אפשר לבכות וליילל, כמה אפשר להיות מדוכדכים? במיוחד כשבאופן כללי התחושה בישראל טובה.
תחשבו על התלמיד הזה, שיש לו מורה אחד שמנסה לדחוף אותו לעשייה דרך הדגשת החסרונות שלו, לבין מורה שמנסה לדחוף אותו לעשייה דרך מתן חיזוק חיובי, מניית היתרונות, גאוות יחידה ועוד.
אז יש את מנהיגי הטוב ואת מנהיגי הרע. כשהמצב רע- מנהיגי הרע ינצחו. כשהמצב טוב- מנהיגי הטוב ינצחו.
רק נשאר לשאול האם טוב או רע פה?
