מלחמת השלום

לא נעים להיות זה שהורס את ההצגה. האמת שאני מאמין שאיני היחיד שהתייחס בציניות מופגנת כלפי ביקורו של אובמה בישראל. עודף הסיקור התקשורתי גרם לי לסלידה ולזלזול. ואני אפילו לא ירושלמי, ולא הייתי במצור…

אובמה מדבר יפה. הוא אפילו מדבר מהלב. אך אין ספק שמאחורי כל המילים עומדים אינטרסים אמריקניים. מי שיש לו ספק בזה, משלה את עצמו. המזרח התיכון, ישראל, כיפת ברזל, כספי הסיוע, המעורבות במדיניות הישראלית- זה לא רק מחווה של רצון טוב, זה אינטרסים אמריקניים.
אף על פי כן, מורגש שדבריו יוצאים מהלב, ובדרך זו הם גם נכנסים אל הלב. הקהל משתלהב במחיאות כפיים ומתנגן ביחד עם אובמה בעליות ובמורדות של תיאורו את ההוויה במזרח התיכון ואת העתיד המיוחל.

אבל הציבור בישראל ברוך ה', לא חושב בלב. הוא חושב בשכל. אולי זו הסיבה שהצלחנו אחרי 2000 שנות גלות להקים את עצמנו לתחיה. געגועים בלבד לא הובילו אותנו לשום מקום, רק כאשר זה הצטרף למחשבות מעשיות- זה יצר תנופה אדירה של ציונות.

גם בנושא הישראלי-פלסטיני, שנדמה כי בבחירות האחרונות הציבור החליט להוריד אותו במדרג סדרי העדיפויות הישראלי, הציבור בישראל חושב, לא רק מרגיש. וכשחושבים אפשר לראות בנקל שמה שגרם לטרור להרים ראש, לשנאה בין העמים- זה הדיבור על השלום.

אובמה היקר, אתם, המדינאים, אתם אלה שיוצרים את המלחמה. בתור מתנחל אני יכול לומר לך, שיצא לי יותר מפעם אחת לפגוש פלסטיני ולהתיידד עימו בלי הרבה קושי. בין אם זה פועל שעובד אצל ישראלי, ובין אם זה פלסטיני בתחנת אוטובוס.
המלחמה היא לא בין פרטים. אנחנו יכולים להסתדר ביחד בכבוד הדדי. זה המצב הקיים היום ביהודה ושומרון. לרוב.
המלחמה מתחילה כאשר המדינאים רוצים 'לפתור' את הסכסוך, להעלות באוב שוב ושוב את הסוגיות שלעולם לא נגיע עליהם להסכמה- ירושלים, פליטים, התנחלויות. האכזבות החוזרות ונשנות מ'שיחות השלום', מ'מחוות השלום', מ'קורבנות השלום' – הם אלה שמציתים בכל פעם מחדש את אש השנאה והמלחמה.

אולי פשוט תפסיקו לדבר על השלום, ופשוט תתנו לו להתקיים. כמו שהיה לפני אוסלו, שעבדנו יחד, עשינו מסחר, נסענו בערים, בלי גדר ובלי מעברים.
למרות הדמגוגיה השמאלנית- הערבים ביהודה ושומרון חיים טוב. לרוב. הם יהיו שמחים להשאיר את המצב הקיים, להמשיך ולקיים עמנו קשרי ידידות ומסחר. אוי להם מהיום שבו ישראל תפנה את ההתנחלויות, הם יהיו אבודים. ראו מצבה של עזה…
למרות הדמגוגיה הימנית- הערבים ביהודה ושומרון אינם מהווים איום או מטרד. כל עוד הם חיים, כבני אדם, מכבדים ומכובדים, אינם עוסקים בטרור ובהרס ישראל אלא בשיקום ובבניה של עצמם- לנו טוב עם זה.
מי שיוצר את הטרמינולוגיה של איומים, מלחמות, משא ומתן, יישוב הסכסוך – אלה הם המדינאים.
הגיע הזמן שתרפו קצת. תפסיקו לדבר על הזמן על 'פתרון הסכסוך', על 'הסדר הקבע', על 'חתימות', על 'משא ומתן'. אם ממש בא לכם לעשות משהו, תשקמו את הכלכלה הישראלית כי זה באמת מטרד, ליהודים ולערבים, לישראלים ולפלסטינאים. זה הדבר שבאמת באמת מציק לכולנו.