פתאום שמתי לב שאנחנו באמת לא מחוברים למציאות. פתאום שמתי לב שאין לנו כלל מה להתפלא. כל האירוע התקשורתי הזה נובע מסיבה אחת- בורות.
הציבור החרדי, כשמו כן הוא- חרד. הוא בורח ומתנגד לכל מה שיש לו ריח של קדמה, של תרבות המערב. מי שנפגש פעם מקרוב יודע שהתכונה הזו, של שמירת המסורת בצורה כה אדוקה- היא דבר שאפשר להעריץ אותו! התמימות, האמונה השלמה בצדקת הדרך, הביטחון העצמי- דברים שחסרים לנו כל כך…


המשוואה היא גם די פשוטה. ככל שהתרבות תהפוך לפרוצה יותר (תרתי משמע)- כך הציבור החרדי יהפוך לאדוק יותר, מסוגר יותר. זהו ציבור שיש לו מטרה אחת- "לשמור על גחלת התורה". הם חיים בתפיסת עולם שהם שומרים על עולם התורה ועל הצד הרוחני של עם ישראל, וזה תפקידם בעולם הזה.


כל הקדמה, החינוך האקדמי, מקצועות החול, תרבות הרייטינג- כל אלו מהווים איום על המשימה החשובה מכל! לכן ה'טובים' שבהם לוקחים צעד אחורה, ומסתגרים עוד יותר. במוצהר הם רוצים להתבדל, להיות שונים, להתרחק מהציבור הכללי שטבול ב'שמן' המערבי מכף רגל ועד ראש. הם רוצים חינוך אחר לילדים שלהם. בלי מחשב, בלי אינטרנט, בלי פלאפונים, בלי מתמטיקה, בלי אנגלית.





אדם מן השורה תמה, איך אפשר להסתגר בדור כה פרוץ? איך אפשר לשמור על תמימות הילדים בדור שבו כל ילד יודע את מה שאבא שלו יודע, בלחיצת כפתור?
על השאלה הזו חלק יגידו שזה אפשרי, וחלק יגידו שזה בלתי אפשרי. מה שבטוח הוא שזה מצליח להם במידה מסוימת, והם ראויים להערכה על כך. אף על פי שהאידיאולוגיה הרוחנית שלי שונה לחלוטין- אותי זה מפליא!


פגשתי חבר לפני כמה שנים, שחזר בתשובה ונהיה חרדי. הוא שלח את ילדיו לתלמודי תורה חרדיים. כשהם גילו שהוא מוזיקאי והוא מופיע לקהל הרחב בערבים נתנו לו שתי אופציות: או לעזוב את המקצוע או לקחת את הילדים למקום אחר. "זו לא דרכנו".
הוא כמובן נעלב ונפגע, אבל כשדיברנו פתאום התחוור לנו האומץ הגדול הזה שלהם, לבוא ולדחות אנשים רק בגלל שהם 'קצת' שונים, לא לוותר על קוצו של יו"ד, ולא לשנות שום דבר ממה שמקובל מדורי דורות. בלי חשבונות, בלי אולי ובלי אבל. הכל לפי הספר.


אז על מה נתפלא? החרדים חרדים, וכנראה שכך זה ישאר.


מה המטרה שלנו באמת, לחרחר מלחמת אחים או לנסות לשלב אותם בחברה? האם הדרך להתנגד לכפייה חרדית היא על ידי כפייה חילונית? האם אנו באמת נשמח שבוקר אחד נמצא במשרד לידינו איש חרדי אותנטי שבא לעבודה או שאנחנו מעדיפים את החבר'ה שזורמים 'בראש שלנו'? האם בנינו מסגרות מתאימות על מנת לשלב חרדים בצבא או שמא נוח לנו שיש לנו קלף נגדם, ושישאר כך?


כמה שהדיון הציבורי הזה חשוב, נראה לי שהוא נעשה בצורה ברוטאלית, פוגענית ולא מועילה. וככל שהזמן עובר וההסתה משני הצדדים מתגברת, אני חושש לחיי אדם. ופתאום הוא שר לי ברדיו:


"אוזניים השומעות איומים מפיך, מדוע תדבר כך, אני אחיך.
כל צד טוען שרק אצלו האמת, וכל יום שעובר עוד חף מפשע מת…"
(עוד אח אחד, הדג נחש http://youtu.be/Rz-xsKZYnPw)







דילוג לתוכן