אנחנו רואים חדשות לבקרים, איך העולם כולו נסחף אחרי טרנד. זה יכול להיות במוזיקה, זה יכול להיות בלבוש, זה יכול להיות אפילו בבחירת מקצוע. טבעו של טרנד, שהוא דבר חולף. אין בו קביעות. היה ואיננו.
טרנד יכול להיות אפילו בפוליטיקה. ראינו לא אחת איך פוליטיקאי מוכשר מצליח לסחוף את המון הבוחרים אל מפלגתו, לגרוף מספר רב של מנדטים, לאכזב את כולם בכנסת- ולבסוף לפרוש אחר כבוד. או בלי כבוד…
אבל אנחנו ההמון הנסחף, איך נדע מתי זה היסחפות טרנדית ומתי זה אמיתי?! איך נדע אם לא נשבנו בקסמו של הפוליטיקאי ומומחי הקמפיין ובעצם אין מאחורי הדברים ולא כלום?
 |
| פוליטקלי קורקט- אריאל זילבר. לחץ על התמונה על מנת לשמוע את השיר. ממולץ בחום! |
התשובה לשאלה הזו מצויה בתחושת הלב. לך הצידה, לא ליד החברים, הרחק מכלי התקשורת, ותשאל את עצמך האם אתה באמת מאמין לדברים? האם אתה מזדהה עם הדעות שהוא מייצג?
יש משפט בחז"ל שבעיני מנצח את כל הספקולציות, כי הוא מכוון ישר ללב. חז"ל אומרים "ניכרין דברי אמת". כשמישהו מדבר מהלב, והוא מדבר אל הלב שלך- שם מצויה נקודת האמת.
האינטואיציה שלנו מאפשרת לנו להבחין בין 'דיבורי סרק' של מערכת בחירות- לבין דברי אמת, שיוצאים מהלב.
אני חושב, שהגיעה השעה שהפוליטיקה הישראלית, והשיח בכלל, ישתנה משיח מניפולטיבי, פוליטקלי קורקט, להגיד את מה שרוצים לשמוע – לשיח של אידיאולוגיה, של דברי אמת שיוצאין מן הלב.
באמת מתוך הכרה כנה, שהאמת האובייקטיבית לא נמצאת בצד אחד של המפה. האמת היא משהו שנולד מתוך שיח, מתוך מציאות של חילופי דעות כנים וישרים.
