פרשת הרב אלון הגיעה לסיומה. היום גזר בית המשפט 6 חודשי עבודות שירות. במשפטים הבאים אסכם רחשי לב של ארבע שנים, מאז שהתפוצצה הפרשה.
בבוקר בהיר, בישיבה הגבוהה באיתמר, ניגש אלי אחד התלמידים ובפיו בשורה: "אל תשאל, שמעת?! פרסמו שהרב אלון חשוד במעשים מגונים!"
כאדם הגון, דחיתי באופן אוטומטי את החשדות, וייחסתי חזקת כשרות לאדם שבמשך שנים רבות עוסק בחינוך וברוחניות. מה הסיכוי שדבר כזה אכן קרה?!
אך לאט לאט החבר'ה בישיבה דיברו, והפרטים התבהרו- פורום תקנה, 'גלות' במגדל, תלמידים שהעידו נגדו – אין עשן בלי אש.
האם יכול לקרות דבר כזה?! אדם גדול כל כך בתורה וברוח, איש בעל שיעור קומה לאומי, יפול בעבירות כל כך בזויות, כל כך מביישות… אין הגיון בעולם?! האם התורה לא שומרת על האדם מפני מעשים מקולקלים כאלו? ואם לא, אז מה הערך בלימוד תורה? מה ערכה של כל ההשקעה שלנו בלימוד ובדיוק אמות המידה המוסריות שלנו על פי דרכם של חז"ל?!
הכריזו על כינוס. הישיבה התכנסה, ראש הישיבה אמר דברים שהיו פשוטים, אבל כואבים. "אין אפוטרופוס לעריות". במילים אחרות, לא משנה מי אתה, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא ינצח את יצר המין. זהו היצר החזק ביותר בבריאה, יצר היצירה. ולצערנו גם אנשים גדולים יכולים ליפול בזה.
הייתי המום. רק עכשיו, כל המציאות שהכרתי הצליחה להכנס לתבנית שהתאימה לה- "אין אפוטרופוס לעריות". סוף סוף יש לזה שם…
אט אט חדרה ההכרה, שאכן הדברים קרו, והמשטרה ובית המשפט איששו את ההנחה הזו. ככל הנראה שישנם עדויות נוספות, חמורות אף יותר, שאין בהם עבירה פלילית ולכן לא הגיעו לבית המשפט. אבל הם חמורים ובזויים באותה המידה.
אט אט הבנתי את האמירה שהרב רונצקי תמיד חוזר עליה- אל תשענו על רבנים. תחליטו בעצמכם. תתיעצו, אבל אף פעם אל תהיו כנועים לאף אדם- מלבד לאמת. והאמת- היא הקול הפנימי השוכן בקרבכם. ואם אתה מרגיש עוול- תצעק. וגם אם החברה כולה שותקת- אל תשתקו! תצעקו!
המסר הזה הולך איתי לכל מקום.
יש לאדם נטייה להתמכר, להשען, להסתמך על מישהו אחר, גדול ממנו, חזק ממנו- שיחליט בשבילו, שידריך אותו. אבל בורא עולם רוצה קשר ישיר איתנו, בלי מתווכים, בלי רבנים, ואפילו בלי ספרים. אחרי היועצים, הספרים, הדעות- יש אותך. האני הפנימי שלך מדבר.
לך לשדה, לפרדס, למקלט- איפה שנוח לך. דבר עם בורא עולם ותברר עם עצמך מהי האמת שלך. מה שנראה בעיניך עוול- תתקן. מה שנראה בעיניך צדק- תאמץ.
