מלחמת הסכמי השלום

סוגיית השלום המיוחל עם שכננו הפלסטינים עולה שוב לכותרות. שוב פעם ממשלת ישראל עושה מחוות בדמות של שחרור רוצחים, ולו בשביל לשבת לשולחן המשא ומתן המדיני בשביל להגיע להסכם שלום. אני לא מצליח להבין כיצד נתניהו וחברי מפלגתו, שאני מאמין שהם כנים בדבריהם ומנסים לעשות טוב לעתיד המדינה, איך הם לא רואים את הפרדוקס הפשוט, הסתירה הגמורה בין שחרור מחבלים שרצחו אזרחים בדם קר לבין תהליך שלום.

הרי מי שרוצה שלום, לא מעוניין שיהודה ושומרון תתמלא אנשים שכל כבודם מגיע מכך שרצחו יהודים. מי שרוצה שלום לא מתייעץ בכל פעם מחדש בליגה הערבית ומקבל את אישורם.

מי שרוצה שלום לא אמור להמשיך ולתדלק את הדור הצעיר בסיפורי שנאה, בספרי חינוך שבהם מדינת ישראל לא מופיעה על המפה. מי שרוצה שלום ודאי צריך לבער את קיני הטרור שעוד שורצים ברחבי יהודה ושומרון. הטרור השקט והטרור הרועש. טרור האבנים והדקירות וטרור הירי ומטעני החבלה.

המסקנה הפשוטה היא ששלום בין העמים לא יגיע מהסכמים. כל ההסכמים שנעשו בשלושים שנה האחרונות רק הובילו לשפיכות דמים. שום דבר טוב לא יצא מזה. האמביוולנטיות של ממשלת ישראל ביחס למפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, רק מזין את השנאה ואת התקווה הסמויה בלבם של הפלסטינים שיום יבוא וכל היהודים יעופו מכאן. כבר ראינו פעם אחת יישובי גן עדן נחרבים וקיבלנו טרור…

26030761-200

בתור מתנחל אני יודע ידיעה ברורה שהפלסטינים לא מתכוונים לעזוב. אני לא יקום בוקר אחד וכולם יעלמו מחלון ביתי. הם כנראה מתכוונים להשאר פה.

העניין הוא שגם אני לא מתכוון לעזוב. כל עוד אני יודע בבירור שרובו של עם ישראל מאמין בכל ליבו שזו ארצנו, ושזו זכותנו ההיסטורית לחדש את ההתיישבות היהודית בכל מקום בארץ ישראל- כל עוד הידיעה הזו קיימת אני אשאר פה.

אני לא מאמין שהסכם כזה או אחר יביא אותנו לאנשהו מכיוון שהמדינאים שלהם חייבים לקבל את אישור העולם הערבי, הם אף פעם לא יקבלו אישור על ויתור זכות השיבה או ירושלים ולכן כל הסכם שיחתם יהיה בבחינת אותיות פורחות באוויר.

השלום בא מהשטח, שלום בין אנשים. להפתעתכם אולי, ברוב המקומות ביהודה ושומרון היום יש שלום בין אנשים. יש חיי מסחר, משתדלים לא להפריע אחד לשני, לומדים לחיות ביחד. זה לא פשוט, יש נקודות חיכוך, יש תאי טרור שמלבים את השנאה… אבל אם זה קיים- זה אומר שזה אפשרי.

מלחמת הסכמי השלום כבר נמאסה עלינו. אנחנו רוצים שלום בלי הסכמים. נדמה לי שרוב המתנחלים ורוב הפלסטינים יעדיפו את המצב הנוכחי על פני אינתיפאדה נוספת. אבל אם ננסה להעמיד את נקודות המחלוקת שוב על השולחן בשביל לחתום על הסכמים חותכים לכאן ולכאן- נצית שוב את אש השנאה והטרור.

מדינת ישראל צריכה להחיל את החוק על השטחים הישראלים ביהודה ושומרון ולאפשר למתנחלים לחיות בצורה נורמלית. יחד עם זאת, להכיר בזכותם של הפלסטינים לחיות פה. לדעתי 'מדינה' זה לא הדרך הנכונה להם כי לא מדובר בעם אחד שיכול להתאגד תחת הנהגה אחת. כפי שקרה עד עכשיו… אבל וואלה, לא מעניין אותי! שיחיו איך שבא להם! רק שיתנו לנו לחיות בשקט! המהלך הזה צריך להיות חד צדדי וללא שום הסכם. הסכמה לא תהיה לעולם, המציאות בשטח כופה על כולנו להכיר בה. הגיע הזמן שנכיר בה!

מלחמת השלום

לא נעים להיות זה שהורס את ההצגה. האמת שאני מאמין שאיני היחיד שהתייחס בציניות מופגנת כלפי ביקורו של אובמה בישראל. עודף הסיקור התקשורתי גרם לי לסלידה ולזלזול. ואני אפילו לא ירושלמי, ולא הייתי במצור…

אובמה מדבר יפה. הוא אפילו מדבר מהלב. אך אין ספק שמאחורי כל המילים עומדים אינטרסים אמריקניים. מי שיש לו ספק בזה, משלה את עצמו. המזרח התיכון, ישראל, כיפת ברזל, כספי הסיוע, המעורבות במדיניות הישראלית- זה לא רק מחווה של רצון טוב, זה אינטרסים אמריקניים.
אף על פי כן, מורגש שדבריו יוצאים מהלב, ובדרך זו הם גם נכנסים אל הלב. הקהל משתלהב במחיאות כפיים ומתנגן ביחד עם אובמה בעליות ובמורדות של תיאורו את ההוויה במזרח התיכון ואת העתיד המיוחל.

אבל הציבור בישראל ברוך ה', לא חושב בלב. הוא חושב בשכל. אולי זו הסיבה שהצלחנו אחרי 2000 שנות גלות להקים את עצמנו לתחיה. געגועים בלבד לא הובילו אותנו לשום מקום, רק כאשר זה הצטרף למחשבות מעשיות- זה יצר תנופה אדירה של ציונות.

גם בנושא הישראלי-פלסטיני, שנדמה כי בבחירות האחרונות הציבור החליט להוריד אותו במדרג סדרי העדיפויות הישראלי, הציבור בישראל חושב, לא רק מרגיש. וכשחושבים אפשר לראות בנקל שמה שגרם לטרור להרים ראש, לשנאה בין העמים- זה הדיבור על השלום.

אובמה היקר, אתם, המדינאים, אתם אלה שיוצרים את המלחמה. בתור מתנחל אני יכול לומר לך, שיצא לי יותר מפעם אחת לפגוש פלסטיני ולהתיידד עימו בלי הרבה קושי. בין אם זה פועל שעובד אצל ישראלי, ובין אם זה פלסטיני בתחנת אוטובוס.
המלחמה היא לא בין פרטים. אנחנו יכולים להסתדר ביחד בכבוד הדדי. זה המצב הקיים היום ביהודה ושומרון. לרוב.
המלחמה מתחילה כאשר המדינאים רוצים 'לפתור' את הסכסוך, להעלות באוב שוב ושוב את הסוגיות שלעולם לא נגיע עליהם להסכמה- ירושלים, פליטים, התנחלויות. האכזבות החוזרות ונשנות מ'שיחות השלום', מ'מחוות השלום', מ'קורבנות השלום' – הם אלה שמציתים בכל פעם מחדש את אש השנאה והמלחמה.

אולי פשוט תפסיקו לדבר על השלום, ופשוט תתנו לו להתקיים. כמו שהיה לפני אוסלו, שעבדנו יחד, עשינו מסחר, נסענו בערים, בלי גדר ובלי מעברים.
למרות הדמגוגיה השמאלנית- הערבים ביהודה ושומרון חיים טוב. לרוב. הם יהיו שמחים להשאיר את המצב הקיים, להמשיך ולקיים עמנו קשרי ידידות ומסחר. אוי להם מהיום שבו ישראל תפנה את ההתנחלויות, הם יהיו אבודים. ראו מצבה של עזה…
למרות הדמגוגיה הימנית- הערבים ביהודה ושומרון אינם מהווים איום או מטרד. כל עוד הם חיים, כבני אדם, מכבדים ומכובדים, אינם עוסקים בטרור ובהרס ישראל אלא בשיקום ובבניה של עצמם- לנו טוב עם זה.
מי שיוצר את הטרמינולוגיה של איומים, מלחמות, משא ומתן, יישוב הסכסוך – אלה הם המדינאים.
הגיע הזמן שתרפו קצת. תפסיקו לדבר על הזמן על 'פתרון הסכסוך', על 'הסדר הקבע', על 'חתימות', על 'משא ומתן'. אם ממש בא לכם לעשות משהו, תשקמו את הכלכלה הישראלית כי זה באמת מטרד, ליהודים ולערבים, לישראלים ולפלסטינאים. זה הדבר שבאמת באמת מציק לכולנו.