סטייס אוף יזראעל

הדברים הבאים מבוססים על מקרה אמיתי.

נסעתי באוטו. שמעתי רדיו.

פתאום אני שומע פרסומות על המאסטר שף, פרומו לתכנית הקרובה.
במבזק פרסומות הבא אני שומע פרסומת עם המנטורים של 'דה ווייס'. 
אני ממשיך ליסוע, עובר על פני 'מגה דיל', ועל פני 'סופר פארם'. עושה פניה ימינה ליד ההייר דסיינר ASAF PEREZ וחונה.
בין לבין הפלאפון שלי מצלצל ואני מקבל 'אוונט' חדש בפייסבוק
בדרכי להכנס לקניון אני שומע ילדה מדברת עם חברה שלה בפלאפון והיא אומרת לה "או מיי גאד, את רצינית?!".
נכנסתי לקניון, עברתי על פני רנואר, פוקס, אורנג' וסלקום ועוד כל מיני חנויות.
סוף סוף הגענו לג'ימבורי. אני שם את הילדים והולך לקנות פיצה וקולה. לפני שאני אוכל, אני נכנס לקפוץ איתם בטרמפולינה. אכלנו, היה כיף, חוזרים הביתה.
בדרכנו חזרה לאוטו, עברנו על פני אופיס דיפו, הום סנטר, ואייס. נכנסים לאוטו ונוסעים. חשבתי לעצור רגע לקחת קפה בג'ו אבל ויתרתי.
אני עוצר בתחנת דלק, או יותר נכון ביילו, קונה סנדביץ' וממשיך ליסוע.
אחר כמה רמזורים, שוטר עוצר אותי ונותן לי רפורט על פנס שבור. אני מקבל את הרפורט, פולט 'שיט' מהפה (בלי שהילדים ישמעו) וממשיך חזרה הביתה.
סוף סוף, בשעה טובה, אנחנו מגיעים הביתה. הילדים הולכים לישון, ויש לנו קצת זמן למחשבה.
אני יושב על המחשב וכותב פוסט חדש.
אני תוהה, לא רצינו מדינה עברית?! משהו השתבש בדרך…
נראה לי שאנחנו חולים בעודף ייבוא של מוצרים ותרבות מארצות הברית, ידידתנו הגדולה. באופן כללי, אנחנו חולים…
תאמינו לי, זה רק עניין של החלטה (ואולי חוק)- להפוך חזרה את המדינה הזו למדינה עברית. נמאס לי כבר מכל האנגלית הזו, המפוזרת בכל עבר.
ואיך אמר הרצל "אם תרצו, אין זו אגדה".

הצוק הפיסקלי והבור התקציבי- עאלק!

מה יש להם לעיתונאים? למה אי אפשר לדבר ברור?
כאילו יש איזו תחרות סמויה בין הערוצים, מי מדבר בשפה יותר מלוטשת ומכובסת.
"זליגת פצמרים", "טפטוף קסאמים", ועוד כל מיני ביטויים שאמורים לשקף את המציאות, אבל יותר מכל משקפים את הדאווין של העיתונאי.

ואיך זה שעיתונאי אחד כותב 'הבור התקציבי' או על ה'צוק הפיסקלי' ומאותו רגע, כל העיתונאים כמו שורה של חיילים מנסים לחקות, לדבר על הבור התקציבי, לא לפספס את האייטם, שלא יהיה מצב שאנחנו לא הזכרנו את הבור…
פעם זה 'דיור בר השגה', פעם זה 'גבולות בני הגנה' פעם זה 'כוח ההרתעה', פעם זה 'הודנא', פעם זה 'קרבנות השלום', פעם זה 'שיחות קרבה'.
תאמינו לי, אפשר לכתוב מילון שלם עם ההמצאות האלה..

יכול להיות שמקצוע העיתונאות בארץ חסר בו קצת יושרה? קצת אומץ? קצת מקוריות? מהדורות החדשות ואתרי האינטרנט דומים מדי אחד לשני. הכותרות מתחלפות כמעט באותו זמן וכמעט באותו נושא. ממש נותן תחושה של קרטל, שבו ערוצי התקשורת מתאמים אייטמים תקשורתיים. אולי אפילו מתאמים עמדות.

נמאס לי פשוט מההאחדה התקשורתית הזו. כולם כותבים אותו דבר. אם תרצה משהו מקורי תצטרף לחפש באיזה בלוג שכוח אל, או שתאלץ לסמוך על הנס ולהתקל בתגובה מקורית ב'קוראים כותבים'..

נמאס. לא רק מזה שהתקשורת מטה את עצמה שמאלה, גם מהצורה שבה מראיינים, מתכניות הבידור, מתכניות האירוח  מתכניות הריאליטי- הכל נראה אותו דבר.

בחלומי, אפשר יהיה להבדיל בין ערוצי התקשורת לפי עמדות פוליטיות (בתקווה שיהיו גם ימניים בתקשורת), לפי סגנון התבטאות, לפי אידיאולוגיות שכל ערוץ ואתר רוצים לקדם.
היום אנחנו במציאות שבה 'לכאורה' העיתונות והתקשורת היא 'אובייקטיבית'. והאמת צריכה להיאמר- אין שקר יותר גדול מאשר תקשורת אובייקטיבית. כולם מבינים זאת.
הרי, עורך העיתון או האתר צריך להחליט בכל יום ובכל שעה, אילו ידיעות הוא 'מסנן'. ירצה או לא ירצה, הוא יסנן ידיעות שפוגעות בבעל העיתון, הוא יסנן ידיעות שפוגעות באג'נדה שהוא מאמין בה, הוא יסנן ידיעות שסותרות ידיעות אחרות בעיתון.

ואני מודה מראש. איני אובייקטיבי. שום דבר ממה שתקראו אצלי אינו אובייקטיבי. או כמו שאומר נפתלי בנט 'אנחנו לא מהאו"ם'. כאילו שהאו"ם אובייקטיבי ולא מוטה…

יש לי מערכת של אמונות, דעות, תפיסת עולם די בריאה לטעמי. במקומות שבהם אני חש ספק, אתם תרגישו את זה על הכתב. לא מתכוון להחביא או ליפות שום דעה מדעותי. מוכן להתמודד עם כל דעה ותפיסה שונה משלי, בשמחה.

אתם מוכנים להתמודד עם שלי?