׳משבר הגיוס׳ מלווה את ישראל כבר שני עשורים ויוצר כאוס פוליטי שמשפיע על כל המערכות.
מצד אחד, אני מבין את ההתעקשות של בג״ץ – כבר יותר מעשור הוא דורש להסדיר את אי־השוויון בגיוס.
(לדעתי, הוא חרג מסמכותו, אבל זה נושא נפרד.)
מצד שני – ואני אומר את זה בכנות – החשש החרדי מחילון הוא אמיתי.
אני גם לא מצפה מאדם שלא חונך על ערכי ציונות, שירות ותרומה למדינה – לרצות להתגייס. זה לא ריאלי.
ומעל הכול – בואו נדבר אמת:
גם היום, מי שלא רוצה – לא מתגייס.
יש אזורים שלמים בארץ עם אחוזי גיוס אפסיים.
זה לא רק עניין דתי או סוציולוגי
זה עניין של ערכים, של חינוך.
הדור הזה לא מגיב טוב לכפייה.
הוא לא הולך לשום מקום כי “חייבים”.
הוא נשאר ונלחם – כי הוא בוחר.
הדור הזה מדהים. ערכי. חדור שליחות.
מי שחושב שהם באים כי “המדינה הכריחה אותם” – פשוט לא מכיר את הדור ולא את המערך הלוחם.
לכן הפתרון למשבר הגיוס נמצא ממש מול העיניים:
– ביטול חוק גיוס חובה
– חקיקת חוק חדש – “משרתים מקבלים”
– הגברת החינוך ללאומיות, אהבת הארץ וחשיבות התרומה למדינה
לעבור ממודל של חובה למודל של הוקרה.
מי שמשרת – המדינה מודה לו, מתגמלת אותו, לא שוכחת אותו.
וזה בדיוק מה שחוק “משרתים מקבלים” בא לעשות.
לא תמריצים. תגמול. הכרה. מעמד.
תמצית החוק – ״משרתים מקבלים״:
✔ כל אזרח שמשרת בשירות צבאי, לאומי או אזרחי – זכאי לתגמול מתמשך לכל חייו
✔ שלושה מסלולי תגמול לפי משך ואופי השירות (לוחם / תומך לחימה / אזרחי)
✔ התגמולים כוללים: פטור ממס, סבסוד דיור ולימודים, קרקע ללא תמורה, ביטוח בריאות מורחב, תעדוף בתעסוקה
✔ שירות מילואים מזכה בתגמול נוסף
✔ מי שלא שירת – יקבל רק זכויות אזרח בסיסיות, וישלם מסים וביטוח לאומי גבוהים יותר
✔ המדינה לא שוכחת את מי שתורם לה
זה לא עונש.
זה לא כפייה.
זה שינוי עומק בתפיסת הקשר בין אזרח למדינה.
#משרתים_מקבלים
#משבר_הגיוס
#דור_של_שליחות
