שירו של חנן בן ארי – הדף הרשמי והקליפ המושקע מעלים דיון מעניין.
האם ההגדרות והתיוגים שהעולם שלנו מסודר לפיהם- הם מחסום או מקפצה?בדיעבד או לכתחילה? כיסוי או גילוי?
שנים רבות חשבתי שהקטגוריות שהשכל עובד לפיהן הן רק מגבלה, חוסר יכולת להתנהל אחרת בעולם מלא בפרטים.
מציאות של בדיעבד.
עד שראיתי את רבי נחמן. מה שנקרא ״רבנו״.
אז רבנו אומר שם, בענייני המסכות, שהמסכה תפקידה לגלות.
לגלות?! להיפך! התבלבלת רבנו..
המסכה מכסה את האמת, מסתירה את ״אור אין סוף״ שאני…
לא, אומר לך רבנו. האור הזה שאתה מרגיש בפנים, האין סוף הזה לא יכול להתגלות בעולם אלא דרך הגדרות, תיוגים, לבושים ומסכות.
והמסכה שבחרת לעטות- היא לא כיסוי אלא גילוי. עצם הבחירה במסכה זו ולא אחרת- מגלה מה יש עמוק בפנים.
כל דבר חיצוני שאנחנו עושים- אומר עלינו משהו.
הוא לא בהכרח אומר את מה שאוטומטית עולה לראש, אבל הוא אומר.
כי הבחירות שאנחנו עושים בחיים לא מסתירות את האני הפנימי אלא מגלות אותו.
