״אי אפשר לגעת ביופי״!
זו התובנה שהגיע אליה אביתר בנאי אחרי שנים של מסעות נפשיים מטלטלים שהמוסיקה שלו היתה עדות להם.
בהופעה האחרונה בקיסריה (לא הייתי, ראיתי שאמרו שהיה מדהים) אביתר ביצע לראשונה מאז שחזר בתשובה את השיר ״אקדח״.
למי שמכיר את האלבום הראשון והמופלא, זהו השיר הבוטה ביותר באלבום שמתאר אקט מיני אלים מלווה בנגינת פסנתר מדהימה.
מאז החזרה בתשובה אביתר שר את השירים האחרים בשינויים כאלה ואחרים אבל את ׳אקדח׳ הוא לא שר.
בהופעה האחרונה אביתר החליט לשים את השיר על הבמה ולתת את הפרשנות העכשוית שלו למה שאביתר הצעיר כתב והרגיש.
הנער הצעיר שניסה לקבל אהבה בכח, באלימות, שחשב שאהבה זה ׳משחק׳ הגיע למסקנה ש׳אי אפשר לגעת ביופי׳.
במהלך הביצוע התזמורת מנגנת את המלודיה המופלאה של השיר, על המסך מופיעים קטעים קצרים מהשיר המקורי (הרוב לא מופיע) ואביתר מדברר אל המיקרופון את תחושותיו:
״אי אפשר לגעת ביופי
הדחיסות של העונג, השקט בנשמה
לרגע אין עולם, אין אני, אין את
לרגע נשטף בתוך רגע משותף
אי אפשר לגעת ביופי
מנצנץ וזורח מן הגוף מהבשר
כמו פרפר בין חמוקיים חומק
יש פה תעתוג
אבל יש פה גם אמת
בין אהבה לתאווה כל פעם אני מת
(קול אישה)
אני יכולה לסמוך עליך?
אתה רואה אותי?
אתה אוהב אותי?
(אביתר)
אי אפשר לגעת ביופי
הכח להוליד הוא גם הכח להשחית
ומחר הוא אתמול וחוזר
חליאה לאללה
זה מסוכן לי
טעמתי מוות כאן פעם
הרווח בינינו אלוהי
נאמן לך נאמן לי
פרדס רימוני חדר שינה
את ואני ראויים לאהבה״
