תחשבו על השמחה המשפחתית האחרונה שחגגתם: חתונה, בת מצווה, ברית? כן ירבו.
השלב הראשון בשמחה הוא ההכנות. יושבים ומתכננים איפה, מה, איך, מתי. מתקצבים. סוגרים חוזים עם נותני שירות. זה שלב מאוד מעייף ומתיש לעיתים, אבל בלעדיו לא תהיה שמחה, פשוט כי לא יהיה אירוע.
השלב השני בשמחה הוא האירוע עצמו. בזמן האירוע אתה מגיע ומשחרר את עצמך מכל הטרדות ומכל המחשבות ופשוט חווה את האירוע, מרגיש את השמחה יורדת מהראש אל כפות הרגליים ומקפיצה את הגוף ממקום למקום לצלילי מוסיקה משעשעת.
השלב השלישי בשמחה הוא הדאגה. אחרי שחווית באופן מלא רגעים של שמחה שבהם היית נתון כל כולך לשמחה, בלי דאגה בלי ומחשבות מיותרות – אתה עומד בצד, מביט ברוקדים ובמשמחים ודואג. תפילה בוקעת מלבך שזה ימשך, שכולם פה יהיו בריאים, שהילדים יצליחו, שתהיה פרנסה, שהמשפחה תמשיך להפגש ״רק בשמחות״ כמו שאומרים.
כך הוא חג הסוכות.
תחילתו בהכנות לקראת החג, היציאה מהבית לסוכה מצריך לוגיסטיקה של בדים, סכך, לבוד, מיטה, ספה, שולחן וכסאות ועוד. צריך לקנות ולהכין את האוכל, לתכנן את הארוחות, להזמין את האורחים.
ליבו של חג הסוכות הוא בשמחה. חג האסיף הוא חגיגה של איסוף הפירות מהפרדס, ואין דבר משמח יותר מיבול חקלאי משובח שעמלת עליו. הישיבה בסוכה עצמה מרגיעה ומהנה במיוחד במזג אוויר טוב, היציאה לטיולים, המפגש עם חברים ומשפחה, החופש מהעבודה. כל אלו הם תמהיל בריא ומתכון לשמוח שמחה פשוטה של החיים עצמם. יש כאלה שהשמחה באה לידי ביטוי בריקודים של ממש.
וסופו של חג הסוכות הוא בדאגה. קיץ ארוך עבר עלינו, את הפירות שיש כבר אספנו, ופנינו לתקופת הגשם.
האם החורף יביא איתו גשם? האם השפע ימשך? האם גם בשנה הבאה נוכל לשבת בסוכה ולשמוח בחג האסיף עם היבול של השנה הבאה?
מתוך הדאגה אתה לוקח את הערבה השובבה הזו ומניף אותה אל על וקורא בלב שלם ״הושענא אלוקינו, הושענא״.
תן לנו גשם, גשמיות, פרנסה בשפע, כל אחד די מחסורו. שלא נצטרך למתנות בשר ודם.
תן לנו גשם, בריאות גשמית בכל איברינו. שהכל ימשיך לפעום ולפעול באיתנות טבעית.
תן לנו גשם, כי צריך קצת להכנס הבית ולהתכנס בתוך עצמנו. להתחמם בחיק המשפחה ולתת לטבע לפרוח מחדש.
תן לנו גשם, כי זה לא בידיים שלנו. כן! לא הכל בידיים שלנו!
הכנה, שמחה, דאגה.
שלושה שלבים בשמחה.
(תמונה: קובי הר צבי)
