ראיון מיוחד שמרכז את כל הקלישאות של השמאל בשולחן אחד. שאלות 'תם' של אורלי וגיא לח"כ (לשעבר) ינון מגל.

1991351-5

להלן עיקרי הקלישאות שנאמרו שם על ידי בני הזוג, אימרות שמעידות על אימפוטנציה לאומית, בורות בהיסטוריה, עיוורון למציאות, ובעיקר- קשיות עורף. סירוב של השמאל בישראל ללמוד את השיעור המשמעותי ביותר ב-25 השנים- הטענה הפלסטינית למלחמת עצמאות מדינית היא רק תירוץ ומסווה לרצון האמיתי של שולחיהם- האומה המוסלמית- להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בארץ ישראל. בכל ארץ ישראל.

להלן הקלישאות:

"זה מצב של מבוכה מול אישה שעומדת עם סכין" – אכן מבוכה. ולכן את לא חלק ממה שנקרא "כוחות הביטחון" אלא מגישה בטלוויזיה. איש ביטחון שפוגש באיש/אישה/ילד/ילדה שמחזיק סכין ביד עם כונה לפגוע במישהו- צריך מיד לנטרל אותו.

"מה עם איסוף מודיעין?! מה עם לנסות להבין מהו פרופיל של מחבל… אנחנו מנסים להבין איך יכול להיות שאישה, סטודנטית לתואר שני בהנדסה גנטית, אמא לילד, תושבת מדינת ישראל, קמה, לוקחת סכין בתחנה המרכזית של עפולה ורוצה לדקור אנשים?"  לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהמחבלים הללו לא מונעים על ידי שום ארגון אלא על ידי הטירוף המוסלמי ותו לא. אין מה לחקור ואין מה להבין. לא מדובר על חולית מחבלים שיש מאחוריה ארגון שלם, שיש צורך מודיעיני לחקור. ולגבי התמיהה כיצד יכולה אישה משכילה לעשות מעשה נורא שכזה- בעולם המערבי יש מתאם שלילי בין השכלה אקדמית לבין לאומנות ואדיקות דתית. בעולם המוסלמי יש מתאם חיובי. ככל שרמת ההשכלה האקדמית עולה- כך מתחזקת הלאומנות והאדיקות הדתית.

"האויב שלך הוא אישה עם סכין?! אבל זה לא יכול להיות…" – זה כן. מאז תחילת ההתיישבות בארץ ישראל, הערבים השתמשו בילדים ובנשים בתור מחסה ובתור כלי נשק. עצם הפליאה שלך מלמדת על עיוורון היסטורי. בלק אאוט.

"לו היית חי בתקופת המנדט והיית נלחם על עצמאותה של מדינת ישראל, לא היית קם ומנסה לעשות כל מה שאתה יכול?!" – אוי נרטיב… המאבק לשחרור פלסטין לא התחיל מהכיבוש ב67, אלא מהכיבוש ב48. והוא בכלל לא היה משאת נפשם של הפלסטינים כי אף אחד באומה הערבית לא השתין על מעט הפלאחים שישבו פה… זו היתה משאת נפשה של האומה הערבית כולה- לשחרר את פלסטין כולה מהיהודים. מהים לירדן. רוצה להתנדב להיות ראשונה?!

"את מי שרוצה להלחם על מדינתו אתה מבין, נכון?!" גברת יקרה, הפלסטינים ביהודה ושומרון לא רוצים להקים מדינה. הם לא עם  וזה לא מעניין אותם. איך אני יודע? אני חי פה. מדבר איתם. הדבר היחיד שמעניין אותם זה שקט ושתהיה עבודה. ואת שני הדברים האלה רק ישראל יכולה לספק להם…  הם שונאים את המנהיגים שלהם, ומתים מפחד להגיד את זה. למה? כי שוחטים פה על ימין ועל שמאל…

"איך יהיה שקט עם מחסומים ועם בדיקות משפילות, עם שריפה של עצי זית?!"– אולי אל תפגיני כזו בורות ופשוט תגיעי לשטח. תראי שבכל יהודה ושומרון, למעט בקו התפר במעבר לשטחי ישראל הריבונית- אין מחסומים. ואף יותר מכך, לערבים ביהודה ושומרון יש יותר כבישים ליסוע בהם מאשר ליהודים, שנאלצים ליסוע בכבישים עוקפים ואסור עליהם ליסוע בכפרים פלסטיניים מחשש לחייהם.

"לא תתן להם זכות הצבעה כמובן, נכון?!" – לפלסטינים יש היום מדינה. יש להם הכל, למעט צבא. הם בוחרים שלטון, משלמים מיסים, לומדים במוסדות חינוך משלהם, ונוסעים בכבישים שמע"צ הפלסטיני סלל להם. (בחלק מהמקומות כבישים יותר טובים משלנו.) הדיבור אצלם בכפרים היום הוא שאוטוטו החמאס מוריד את אבו מאזן (לא מתודית, באמת מוריד אותו) ואז המצב שלהם רק ילך ויחמיר..

"יש להם חיילים שנכנסים…" – אף חייל לא נכנס לבית של פלסטיני אלמלא יש סיבה בטחונית משמעותית, כחלק ממבצע או מעצר. וגם אז נוהגים באזרחים בכפפות של משי, ובלבד שלא ישרטו. איך אני יודע? עשיתי את זה הרבה פעמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן