לתשעה באב יש כמובן תובנות מוסריות וערכיות.
אך לא רק.
גם תובנות פוליטיות ומדיניות.
ערב החורבן, צדקיהו היה נתון למרות כפולה- של נבוכדנצר מלך בבל ופרעה מלך מצרים.
מחד, נשבע אמונים לנבוכדנצר. מאידך, קרבתו של פרעה גרמה לו לבגוד בנבוכדנצר ולסמוך על פרעה שיבוא לעזרתו לכשיגיע צבא בבל.
צבא בבל הגיע וצר על העיר.
צבא מצרים יצא לכיוון יהודה, אך מהר מאוד שב על עקבותיו.
תקוותם של בני ירושלים כי הנה תגיע הישועה ממצרים נגוזה. בדיוק כפי שנזף בהם ירמיהו הנביא.
צדקיהו לא היה מוכן להכנע וברח מן העיר.
החומה נפרצה והעיר נחרבה.
מה היה לנו פה?
שתי מעצמות.
ריבונות חלקית הנתונה למרות אחת המעצמות.
מלך שבוגד באמון של בעלי בריתו.
שרים המעודדים את המלך לצעוד אל עבר פי פחת.
נביאים המזהירים את המלך מבגידה באמון בן הברית.
וההיסטוריה שחוזרת על עצמה.
