על המלחמות או על הנחמות?
השולטים בחומר מכירים את הפער בין ברכת 'על הניסים' שמוסיפים בתפילה לבין התשובה של הגמרא לשאלה "מאי חנוכה".
נושא הנס וההודיה שבתפילה היא הנצחון במלחמה.
לעומת זאת הגמרא מציינת שחנוכה הוא סיפור פך השמן היחיד שנותר חתום ולא נטמא על ידי היוונים.
ההבדל הזה הוליד שני נרטיבים לסיפור חנוכה. למרבה ההפתעה, או שלא, שניהם הולכים עמנו עד היום.
הנרטיב האחד, שאותו אימצה הציונות בראשית דרכה, הוא הניצחון במלחמה. "הניסים והנפלאות שחוללו המכבים". כוחנו ועוצם ידנו עשה לנו את החיל הזה.
וזה המסר של חנוכה לימינו: "קחו את גורלכם בידכם".
לכן יודעי דבר יציינו את שמו של יהודה "המקבי". דווקא בקו"ף. שכן משמעות הכינוי היא 'האוחז במקבת'.
הנרטיב השני, שבו מחזיקים החרדים, הוא נס פך השמן. כל מטרתם של המכבים היא לשחרר את המקדש מטומאת היוונים. ולכן עיקר העניין הוא הנס של פך השמן שנותר טהור וזיכה אותנו להדליק את המנורה שוב ולחנוך את המקדש.
שמו של החג הוא 'חנוכה' על שם חנוכת המקדש. ויהודה היה 'מכבי' שזה ראשי תיבות של "מי כמוכה באלים ה". המסר של חנוכה הוא האמונה בה' בכך שהוא יציל אותנו בעת צרה ויעשה לנו ניסים.
אבל הציונות והחרדיות הולידו נרטיב שלישי.
האמונה בכוחנו ועוצם ידינו, יחד עם הידיעה הבלתי מעורערת ש"ה' הוא הנותן לנו כח לעשות חיל".
הגאווה לאחוז בחרב ולהגן על המולדת יחד עם האמונה ש"אם ה' לא ישמור עיר- שווא שקד שומר".
מקבי ומכבי בעת ובעונה אחת!
**
בתמונה יהודה המקבי vs יהודה המכבי
