אפילו מי שבד"כ לא מתעניין בפוליטיקה, מתחיל להתעניין. יש הרגשה בשטח שמשהו אכן קורה.
בוקר אחד, ישבתי ופתחתי את עיתוני הבוקר.
עיתון מודפס, למי שלא נגע בו לאחרונה, כולל חדשות שהיו נכונות עד אתמול בלילה + השערות וספקולציות של עיתונאים ופרשנים. אהה, וגם פרסומות…
העיתונים אמורים לתת לקורא מבט לרוחב ולעומק על המתרחש בחברה הישראלית. מטבע הדברים, רוב הדברים שקורים לא כתובים בעיתון מפאת שיקולי עריכה. אין מקום להכל…
נדהמתי לראות שכל העיתונים כותבים כמעט על אותם נושאים, כמעט את אותה פרשנות (שמאל או ימין, תלוי בכתב..). עברתי על כל העיתונים מההתחלה ועד הסוף והדמיון בין העיתונים פשוט דיבר בעד עצמו.
הייתי מצפה, מהעיתונים המודפסים שעוד נותרו, שנלחמים בדטרמיניזם הטכנולוגי המאיים לייבשם עד כלות, שכל עיתון יפתח אינדיבידואליות, ייחודיות.
שהקורא יבחר לעצמו עיתון העוסק באקטואליה, שיהיה אשכרה שונה מהעיתונים האחרים.
כמה מעליב לפתוח את כל העיתונים ולקרוא כמעט על אותם נושאים! בשביל מה לכתוב את זה בכמה עיתונים, לא חבל על הדפים?! שלא נדבר על זה, שמדובר על חדשות שמספרות על יום האתמול…
כמה עצוב לראות שכל הכתבים כותבים על אותו דבר, עוסקים באותם נושאים כמעט עם אותה פרשנות.
אם הייתי עורך עיתון, החוק הראשון שהייתי פועל על פיו הוא ייחודיות. שתהיה חלוקה בהסכמה בין מערכות העיתונים, שנושא שנכתב עליו בעיתון אחד, לא יכתב עליו בעיתון אחר. זה נשמע קיצוני, אבל תחשבו על זה, עד כמה הדבר הזה יגביר את 'שוק הדעות' ואת כמות הידיעות שאנו נחשפים אליה.
בשונה מהעיתונות האלקטרונית, שהיא דינמית וניתנת יותר לבחירה על ידי הקורא, שאין בה הגבלה בכמות הכתבות.
המאבק של העיתונות הכתובה יכול להיות מוכרע, אם ישכילו מערכות העיתונים לייצר חלוקה הגיונית ומוסכמת על נושאי הכתיבה. הדבר יצור תחרות חיובית, שכן העיתון הראשון שיעסוק בנושא מסוים, יגרום לעיתונים האחרים להדגיש צדדים אחרים של הנושא או למצוא נושאים אחרים שמעניינים יותר את הציבור.
תכבדו את הקוראים שלכם. הנושא היחיד 'הבוער' הוא לא רק המשא ומתן הקואליציוני, המשפט של אולמרט או השופט שהכה את ילדיו.
