מחפש את עצמי

לא מוצא את עצמי בימים האחרונים.

אני לא מאלה שבאופן אוטומטי שונאים את כל הערבים.

אני לא מאלה שבאופן אוטומטי מבקר את ראשי מערכת הביטחון של מדינת ישראל על אזלת ידם כנגד הטרור.

לא נראה לי הגיוני וראוי ישר לרוץ ולקרוא לזה אינתיפאדה. יש לי קצת נסיון בזה, אפשר לומר, ומה שקורה בימים האחרונים זה לא 'התנערות' זה רק 'שינוי תנוחה', הדב עדיין ישן….

הפסימיות לא עוטפת אותי, ואני לא חושב שהולך להיות פה תוהו ובוהו. קצת למדנו מהעבר, ומערכת הביטחון והמשטרה על פניו מנהלים את נסיונות ליבוי האש בדרכים סבירות ואחראיות.

נכון יש נפגעים. אין אפשרות לבטח כל אזרח במדינת ישראל 24/7.

איזור 'לא משהו' בחר אברהם אבינו, אבל זה מה יש. ועם זה ננצח.

בתור מתנחל, גם לא מרגיש לי שהערבים כולם מעוניינים באינתיפאדה. סתם נראה לי שגם הם למדו קצת מלקחי העבר.

כואב הלב על הפנים היפות. של החייל, הנערה, העולה החדשה, התינוקת.

מזעזע לשמוע את אויבינו אומרים בפה מלא, "אנחנו אוהבים את המוות בדיוק כמו שיהודים אוהבים את החיים".

אין לי רגע אחד קטן אפילו של חרטה, או של ספק בצדקת דרכנו. זו ארצנו ואנחנו נלחם עליה.

סתם היה נדמה שאת החלק הקשה עברנו… כנראה שלא. ממש לא..

אני קורא על כל המלחמות בתנ"ך ואני אומר לעצמי 'פאסה'.

איזה 'פאסה' ואיזה נעליים. ההיסטוריה חוזרת על עצמה גבר. ואם לא תתעורר עכשיו, שלא יהיה מאוחר מדי.