כי הסברה צריך מי שמראש משדר חוסר ביטחון, חוסר עמוד שדרה.
ההוא שכל מי שנמצא סביבו מבין שהוא לא ממש יודע על מה הוא מדבר.
הסברה והתנצלות. רצף כמעט כרונולוגי מחבר ביניהם.
כי מי שצריך הסברה, יצטרך עוד מעט להשתמש בהתנצלות.
אם העמדה שלך לא ברורה לך, או שההתנהגות שלך לא תואמת משהו בערכים, אזי אתה צריך להסביר.
אבל הדיסוננס לא יפתר על ידי הסברה, כי הסברה זה רק מילים. אז יגיע הרגע שבו תצטרך להתנצל…
והנה חג לו חג בעולם, שיש בו שני מנהגים קדושים- להסביר ולהתנצל.
ויש מי שכל כך אדוק בשמירת החג, שעושה את יומו כחג. יום יום חג.
והאמת, אוהו, מילה גסה. האמת.
האמת היא, שלא צריך להתנצל ולא צריך להסביר. צריך לקרוא את ההיסטוריה שלנו.
צריך להיות מחוברים לאידיאולוגיה, לערכים, למסורת, לנרטיב, לסיפור שלנו!
כן לסיפור שלנו! כפי שאנחנו מספרים אותו לעצמנו! בסוכות, בשבועות ובליל הסדר…
כי הסיפור הזה, הוא הוא שהביא את אבותינו חזרה לפה. הסיפור של כל יהודי.
והסיפור הזה, הוא הדבר היחיד, אבל היחיד, שיש בו מספיק כח בשביל להחזיק אותנו פה.
בלי להסביר ובלי להתנצל. פשוט להיות. לחיות.
כשהאנשים שסביבנו יראו שאנו מספיק בטוחים בסיפור הזה, כבר לא יהיה צורך
לא בהסברה, ולא בהתנצלות.
