לא לכעוס! לא לכעוס! לא לכעוס!

זה נורא נחמד לפטור את כל הרוע בחברה בטענת 'חוסר שפיות'. כל רצח, כל אונס, כל מעשה מתועב ומרושע עלול להכנס למסגרת הזו של חוסר שפיות, ואז אנו פטורים מלדון איך הגענו למצב הזה.
אבל כמובן שזה לא נכון!
גם ברמה המקצועית, שפיות ואי שפיות הם מושגים ערטילאיים, שאי אפשר להגדיר. על מנת לקיים מערכת של חברה תקינה יצרו הפסיכולוגים ספר תקנות, שמתעדכן מדי עשור, ובו אפשר למצוא את ההגדרות המדויקות לכל מחלת נפש. ההגדרות הן כאלה שמכניסות את ה'אנחנו' לנורמה, ואת ה'הם' לחוסר נורמליות. (פעם הומוסקסואל נחשב כמחלת נפש, היום לא.)

אבל האמת היא עצובה יותר. כולנו חולים. מי יותר ומי פחות. כל אחד בתחומו ובעוצמתו.
כל סטודנט לפסיכולוגיה בשנה הראשונה מרגיש שהוא חולה נפש, כי כל מה שהוא קורא על ההפרעות, הוא מוצא בעצמו. נרקיסיזם, אובססיביות, מאניה, דיפרסיה. הכל נמצא בכולנו… ומי שיגיע לבית מרפא לחולי נפש, לא יראה את מה שראה בסרטים. יראה אנשים שנראים בדיוק כמוהו.
הרמב"ם, רופא הנפשות הגדול, הלך עוד יותר לעומק! כל כאב בנפש- הוא מחלה.
כעס, גאווה, עין רעה, קנאה, עצבנות, שקר, רכילות, ייאוש – כל אלו הם מחלות של הנפש.

בכולנו יש מידות רעות.

איתמר אלון ככל הנראה היה אדם נורמלי. אולי עם נטייה לעצבנות. בתמהיל לא סביר של עצבנות, עייפות, כעס, וייאוש- הוא שלף את אקדחו וירה לכל עבר. כשהרוח הרעה שולטת- אין מי שיכול לעצור אותה!
אלב ברגע של שקט, כשנכנס לשירותים יחד עם בת הערובה, המחשבות השפויות חזרו אליו. אין לי ספק לרגע, שלו יכל- היה מחזיר את הגלגל אחורה לכמה דקות. אני בטוח שהוא הצטער מאוד על מה שעשה…

מה זה אומר? שאני או אתה מחר נפגע במישהו?! חס ושלום.

אבל צריך לדעת ששורשי אותן מידות רעות, נטועים בנו. החיים כולם הם המלחמה האיתנה ברע שקיים בעולם. והמלחמה הזו מתחילה בתוכנו.
לא לתת לכעס לשלוט, לא לפעול מתוך קנאה או גאווה. לדעת תמיד שאין שום ייאוש בעולם כלל, כמו שאמר רבי נחמן מברסלב.
אנחנו נבחנים בבית, עם הילדים ועם האישה, על הכביש, בעבודה, בכל מסגרת חברתית שאנו נמצאים בה. תדע שתפקידך בעולם להוסיף טוב, להוסיף נחת, שמחה, ענווה.
וכל מה שאתה פוגש בעולם, כל אדם וכל סיטואציה- באה ללמד אותך משהו, לאפשר לך להתגדל, להשתפר, לעבוד על המידות שלך.

זכור לי סרטון של הרב פרומן זצ"ל כשהשתתף במחאה החברתית ברוטשילד. הרב מעביר שיעור שלם על הכעס, ובסופו הוא מדבר על צדקת המחאה, על התנועה האדירה שקמה לה בעקבות המחאה ועל השינוי שהיא הולכת לחולל בעם ישראל.
ואז הוא עוצר את דבריו ואומר, ספק לעצמו ספק לקהל: "לא לכעוס, לא לכעוס, לא לכעוס, לא לכעוס, לא לכעוס…." http://youtu.be/FHAxOFz2SbA?t=4m23s