במרחב הפוליטי נהוג לחלק את המחנות ל׳ימין׳ ו׳שמאל.
בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר קולות שאומרים שאין באמת ׳ימין׳ ו׳שמאל׳ וזו רק דרך של בעלי השררה להסית את ההמונים ובדרך זו להמשיך להחזיק בשררה.
אני חושב שזה לא נכון. יש השקפות עולם שהן בהכרח ימין ויש השקפות עולם שהן בהכרח שמאל.
(אני כן מסכים שלא כל מי שמציג עצמו ׳ימין׳ הוא באמת ימין, ולא כל מי שמציג עצמו ׳שמאל׳ הוא באמת שמאל)
במקביל אני שומע כבר הרבה שנים דיבור על ׳מחנה המרכז׳, ״הרוב הם במרכז״.
אף פעם לא הבנתי- מה זה בעצם אומר ׳מרכז׳?
תמיד הרגיש לי ש׳מרכז׳ זה או ימין דרדל׳ה או שמאל במסווה. לא פה ולא שם.
הרי במדיניות ציבורית בסוף אתה צריך לקבל החלטה. והחלטות הן ביטוי של השקפות עולם והן לרוב או ימין או שמאל. אתה צריך לחתוך- האם להפוך את אריאל לאוניברסיטה? האם יהיה פטור מגיוס לחרדים? האם יגדילו את המס חברות או לא? וכן הלאה…
עלתה לי היום תובנה על הדבר הזה שנקרא ׳מרכז׳ ואני רוצה לשתף אותו ובסוף הפוסט יש גם בקשה קטנה.
׳מרכז׳ זה לא מחנה פוליטי. אין דבר כזה בעיני ׳מרכז פוליטי׳.
׳מרכז׳ זה השקפת עולם, או אם תרצו תנועה נפשית, של הקשבה.
אם ב׳ימין׳ (הקיצוני 
וב׳שמאל׳ (ההזוי חיים בתודעה של ׳כל האמת אצלי׳ – אנשים שהם ׳מרכז׳ יש להם תובנה בסיסית על החיים – ׳לא כל האמת אצלי׳. תמיד צריך להיות פתוח ולהקשיב לדעות שונות כי האדם מועד לעולם. העיניים שלנו והאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות היא מוטה, מטבע היותנו ׳אדם׳.
וב׳שמאל׳ (ההזוי חיים בתודעה של ׳כל האמת אצלי׳ – אנשים שהם ׳מרכז׳ יש להם תובנה בסיסית על החיים – ׳לא כל האמת אצלי׳. תמיד צריך להיות פתוח ולהקשיב לדעות שונות כי האדם מועד לעולם. העיניים שלנו והאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות היא מוטה, מטבע היותנו ׳אדם׳.והדרך להתגבר על ההטיה (חפשו בגוגל ׳הטיית האישוש׳) היא דיבייט. דיון. גמרא. תלמוד.
זו גם הסיבה שמכל הספרים המדהימים שיצרנו בהיסטוריה היהודית- דווקא התלמוד נתפס כספר המרכזי. למרות שרוב הלומדים בו לא פוסקים הלכה ואין להם לא חמור ופרה ולא בור ברשות הרבים…
להרגשתי הקריאה למרכז פוליטי קצת מטעה אותנו.
אין מרכז פוליטי.
אתה שמאל? תישאר שמאל! אתה ימין? תישאר ימין!
הכל סבבה.
רק מדי פעם תעשה טיול ותלך לבקר ב׳מרכז׳, תפגוש אנשים שחושבים אחרת ממך. תשאל, תתענייין. תהיה קשוב. אל תהיה נעול. שמע האמת ממי שאמרה. תפעל מתוך ביקורת עצמית. תאתגר את החשיבה שלך.
גם אם בסוף תגיע לאותה מסקנה.
הרשתות החברתיות, התקשורת, הפרשנים – כולם יחד יוצרים תיבת תהודה ובאחריותו של כל אחד מאיתנו לצאת מתיבת התהודה. לשאול, להסתקרן, להקשות, להשיב, לנהל דיון. לאתגר את התפיסות שלנו ואת ההבנות שלנו מפעם לפעם ולחתור לאמת. ולא משנה מה נעשה, האמת אף פעם לא תהיה כולה אצלנו.
