הכדור נורה ואנחנו נמלטנו

אני חושב על הרגעים שכמעט הצטרפתי אליכם.

רגעים בודדים שחרוטים בזכרוני של כדור ששורק ממש מעל ראשי או פוגע 10 ס״מ באדמה לידי.

רגעים של התקדמות לילית אל תוך סמטה, בחושך, כשהגשש מתריע מפני מטען, והיד אוחזת בנשק בעצבנות ומחכה לפיצוץ שלא הגיע.

רגעים שחוזרים אלי בחלומות הלילה, והזמן לא מרפא.

הידיעה הבלתי מתקבלת שתהפוך בין רגע לכותרת בעיתון של הבוקר, לכתבה בחדשות הערב ואולי לשיר בגל״צ..

מחיר הדמים ששילמנו הוא קשה מנשוא.

אך בכל שנה אני מזכיר לעצמי ש23,646 חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה משנת 1860 שווים ליום אחד באושוויץ.

158 שנות תקומה והתיישבות=יום באושוויץ.

אלוקים בחר בכם אחיי האהובים, מאיזשהי סיבה. כנראה אהובים אתם אצלו.

הכדור שלנו עבר מעלינו.

ונשארנו כאן לזכור אתכם. ולהתגעגע.