הייתי בן 14 כששמעתי לראשונה את הקצב המסתורי הזה, קולות הנזירים והלחישות של אניגמה.
זה עשה לי משהו בגוף שעד היום אני לא יודע להסביר.
הבנתי שמוסיקה לא פונה רק לאזניים אלא היא משפיעה על הגוף כולו. משפיעה באופן שקשה להסביר אבל הוא מורגש בצורה מיידית.
אתם בטח מכירים את התנועות הבלתי רצוניות האלה של הגוף כשאתם שומעים איזה ריף גיטרה ומדמיינים שאתם ג׳ימי הנדריקס על במת ענק…
יש היום ז׳אנר ענק של מוסיקה הרפיה, מדיטציה וצ׳יל. יו ניים איט.
אבל האלבום הזה מבחינתי שמור בתאים מאוד מסוימיפ בזיכרון ובכל פעם שהצליל הראשון מתנגן (בהפתעה על ידי האלגוריתם של אפל מיוסיק) הגוף שלי מגיב באופן אוטומטי.
