שלטון הצחוק של השמאל

"אם רעב שונאך – האכילהו לחם"

זה לא הציוץ של עמית סגל. וגם לא ההפסד המוחץ בבחירות.

השמאל הישראלי הליברלי,מתכחש ומתכתש למסורת היהודית במשך שנים. עוד לפני קום המדינה. כל מה שמריח יהדות ומסורתיות כמוהו כצחנת רחובות העולם השלישי, כמראה הפרימטיבי של שבטים מבודדים באפריקה.

ידם היתה על העליונה. במערכת המשפט, בתקשורת, בתרבות, ובפוליטיקה. אך בשנים האחרונות חל שינוי.

הסכם אוסלו ותכנית ההתנתקות האווילית לימדו את הימין הישראלי אחת ולתמיד את כללי המשחק- דמוקרטיה, שלטון רוב. עד אז, הסתפקנו בתחושת המיעוט הנרדף, בהפגנות שלא עזרו לכלום, בצעדות, במחאות ובשביתות רעב.

אוסלו וההתנתקות התפוצצו לנו בפנים.  אז שינינו פאזה.

אורי אורבך ז"ל שלח את "הטובים לתקשורת".

הרב אלי סדן שלח את "בני עלי" לצבא.

הרב אלישע וישליצקי ואחרים שלחו את "הגרעינים" למרכזי הערים ולמערכת החינוך.

נפתלי בנט שינה את צורת החשיבה הפוליטית שלנו במערכת העצבים של הפוליטיקה הישראלית- בכנסת.

ופתאום, אותם יוסים שרידים וביילינים, שבמשך שנים הטיפו לנו על זלזול בשלטון החוק בהקמת מאחזים ויישובים ביהודה ושומרון – שינו תקליט.

אותו שמאל שבמשך שנים הטיף לחרדים על השתמטות מן הצבא וזלזול בחוק- פתאום הם קולטים שידם כבר לא על העליונה. אוי אוי אוי.

והשמאל הישראלי, ששואב כוחות וכספים מהשמאל העולמי, האנטי לאומי,
האנרכיסטי, האתאיסטי- בועט לכל עבר, מקלל, צורח, גונח, מקליד את עצמו למוות, מפרפר את פרפוריו האחרונים.

אז אני לא מתרגש בכלל. לא רואה אפילו צורך להגיב. והטור הזה לא נכתב לאנשי השמאל, אלא לנו, ליהודים החיים בארץ, שיש להם כבוד למסורת ישראל, יש להם אהבה לארץ ישראל, ובגדול- טוב להם פה, במדינה היפה שלנו.

גם אם יש מנעד של חילוקי דעות, יש הסכמה בדברים העקרוניים. הבסיסיים. ולכן אנחנו הרוב פה.

אז לא, אין בכוונתנו להכריח אנשים לאכול מצות בביתם. אבל כן לאסור על מסעדות למכור חמץ בפרהסיה. זה פוגע בצביון היהודי של המדינה.

אין בכוונתנו להכריח את כולם לשמור שבת, אבל כן להפחית בצורה משמעותית את התחבורה הציבורית. על מנת לייצר צביון יהודי למדינה היהודית היחידה בעולם.

אין בכוונתנו להמיר את נטייתם המינית של להט"ב, אבל הם לא יקבלו הכרה רשמית בחוק כזוג נשוי. כי הם לא. גם אם כל העולם יגיד שכן. היהדות אומרת שלא.

אחרי כל הכסף והזמן והמאמץ שהשמאל השקיע על מנת להחליף את השלטון ולהחזיר לידיו את הכוח. הכל ירד לטמיון. כי הם מיעוט. וכך זה ישאר.

אז אולי יהיו עכשיו הפגנות, צעדות מחאה, שרשראות, שביתות רעב- של השמאל. יש לנו הרבה ידע מקצועי לתת להם על זה… בכל מקרה, אל תתרגשו. אל תראו צורך להגיב על כל שטות.

***

הדיון הזה יכול היה להיות מאוד מעניין. שני הצדדים יכלו להפרות האחד את השני. אבל במקום לדון- מזלזלים בדעת האחר, מגחכים אותו. חבל.

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
דילוג לתוכן