מי יותר ומי פחות

בלי קשר לכך שאני חושב שענת וקסמן מייצגת בועה של אנשים מתנשאים. יש נקודת אמת בדבריה. (קטנה ומזערית, אבל גם משהו...)

האמת היא שציבור תמיד מורכב משכבות שונות של אוכלוסיה, הנבדלות ביניהן באינטלגנציה, במעמד הסוציו אקונומי, בכישורים, בהזדמנויות.
זו אמת שאי אפשר לערער עליה. ולא צריך להתבייש לומר אותה.

בדיוק כמו שאי אפשר לערער על האמת הפשוטה, שהעולם מחולק לגזעים. יהודים, היספאנים, סינים, ערבים ועוד. אי אפשר שלא להיות גזען במובן הזה -לא להכיר בכך שיש גזעים שונים בעולם.

בדיוק כמו בעולם הצומח, המחולק משפחות משפחות, ולכל משפחה יש תכונות ומאפיינים ייחודיים. כל משפחה מצמיחה עלים שונים, ופירות שונים.

עד כאן אין בעיה.

הבעיה מתחילה כאשר מתחילים לדרג את ה'טובים' ואת ה'פחות טובים'. את האיכותיים ואת הנבערים. כשמתחילים להתנשא על האחר, בכך שאתה נולדת עם קצת יותר אינטלגנציה/כסף/קשרים ממנו.

ואם יש משהו טוב ב'יראת שמיים' זה בדיוק זה.
מי שיש בו 'יראת שמיים', באמת, בסתר כבגלוי, יודע שהוא יצור נברא ככל הנבראים. גם אם ניתנו בו כשרונות וחכמה גדולים, אין הוא טוב יותר ונחשב יותר מנברא אחר, כלפי הבורא.

כולנו שווים בפני הבורא. לכולנו יש משימה אחת ברורה- למצות את כל הכשרונות והיכולות שניתנו לנו (מתנת חינם) למען הכלל.
כל אחד לפי יכולתו.

האם עורך דין הוא טוב יותר ממוכר פלאפל?!
האם שחקן תיאטרון תורם לעולם יותר ממכונאי רכב?!
האם חבר כנסת משפיע על החברה יותר ממדריך בתנועת נוער?!

התשובה שלי היא ברורה- לא.
כולנו יחד, בהרמוניה, יוצרים חברה שיש בה משמעות, אהבה, שמחה וסולידריות.

דווקא ההכרה בשוני בינינו, בכך שלא כולנו נבראנו עם אותם תכונות ומאפיינים, היא המצע הטוב ביותר לפתח עמדה מוסרית, להיטיב עם הזולת, לאהוב, לעזור, לתמוך. רבי נחמן צדק כשאמר שצריך לחייך. החיוך לכל אדם מוליד טוב.

מי שרוצה להיות גלגל, מוזמן.
מי שרוצה להתנשא מעל כולם, לחוש את עצמו, שלא יתפלא אם יום אחד הוא יזדקק לחברה, והחברה תפנה לו את גבה.

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
דילוג לתוכן