מה אנחנו רוצים שיקרה כאן?

מערכת הבחירות הסתיימה.

(את התוצאות הללו לא הצליחו לנבא- לא הסוקרים, לא מגידי עתידות, לא הרואים בכוכבים ואפילו לא פרשנים פוליטיים. פשוט כולם אנשי שמאל אז….)

יחד עם סיום מערכת הבחירות, הקיטוב והבידול, שהינו חלק בלתי נפרד ממערכת בחירות- נכנס לחיינו בעצמה.

שמאל -ימין, דתי-מסורתי-חילוני-חרדי, ערבי-יהודי, ספרדי-אשכנזי, סטרייט-הומו, מתנחלים-פריפריה-מרכז, עשירים-מעמד בינוני-עניים, סוציאליסט-קפיטליסט – מלחמת הכל בהכל!

והמפה הזו כל כך מורכבת, שלא נוח לנו לקבל אותה. אז אנחנו מנסים לחצות למחנות:

ימין-דתי-מסורתי-חרדי-יהודי-ספרדי-סטרייט-מתנחלים-פרפריה-מעמד בינוני-עניים-קפיטליסט.

שמאל-חילוני-ערבי-אשכנזי-הומו-מרכז-עשירים-סוציאליסט.

נורא קל. אבל נורא לא נכון.

130020

אדם קרוב אצל עצמו ואת מראת העולם מספקת לו החברה הקרובה שלו. מה שלא נותן הרבה סיכויים לכך שהאדם באמת יראה את התמונה האובייקטיבית. אלא את מה שקרוב לו ולדעותיו.

מה שמצחיק ועצוב בו זמנית הוא, שאת הבידול הזה לא היינו צריכים לעשות באופן כה עצמתי, אלמלא מערכת הבחירות והגרייה הפוליטית שבאה איתה.

הפקידה בבנק, הרופא, השוטרת, הזמר, השחקן, נהג האוטובוס, השכן, המאבטחת- זה ממש לא משנה לי ביום יום מה הם. העיקר שיחייכו… כמים הפנים לפנים- כן לב האדם לאדם. אדם לאדם.

אבל כשבאים להרכיב את כנסת ישראל, צריך ייצוג הולם של כל אחת מהזהויות הללו. ולענ"ד תוצאות הבחירות משקפות יפה מאוד את מפת הזהויות במדינה. הן ברמת הגיוון והן באחוזים.

וזהו, זה נגמר. תנו להם עכשיו להמשיך לעבוד (או לא לעבוד…) ובואו נחזור אנחנו האזרחים לשגרת יומינו. אדם לאדם. בחיוך. בהסברת פנים.

אם רק היינו מבינים כולנו, עד כמה גדול כוחנו להשפיע על הדרך שבה תיראה החברה, על העזרה ההדדית, על תרבות הדיבור והדיון, על היכולת ללמוד מכל אדם. יש בידינו כח שהוא לאין ערוך פי כמה וכמה הרבה יותר עוצמתי מאשר כוחם של חברי הכנסת ושרי הממשלה.

עזבו יום מעשים טובים. בואו נדבר על מחר בבוקר. על השכן שאתה פוגש. על היחס שאתה נותן לפקיד הזוטר, למאבטח. על אמירת בוקר טוב ותודה למנקי הרחובות.

מה אנחנו רוצים שיקרה כאן?

זה תלוי בנו. ממש ממש לא בהם.

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
דילוג לתוכן