בעידן פוסט ציוני
אחרי שכבר מילאנו את משאלתנו הלאומית לחזור לארצנו ולהקים מדינה

חג הסיגד הוא תזכורת נפלאה לאהבה ומסירות הנפש של קהילה יהודית שהיתה מנותקת אלפי שנים מהמרכז היהודי העסקני.
עד כדי כך מנותקת שבתחילה חשדו שמא הם ״אינם משלנו״…

הליכה ברגל במדבר, ישיבה צפופה במשאיות ובסירות גומי של המוסד, הירח משגיח מעל ושק האוכל הדל…
שום דבר לא עמד בפני הקהילה הזו ששמה פעמיה למקום אחד: ירוסלם!

זוהי תזכורת לכך שגלות כואבת הרבה יותר
מכל קיבוץ גלויות. קשה ככל שיהיה לנו פה אחד עם השני- האלטרנטיבה רעה.

תזכורת לכך שעדיין ישנם הרבה מאוד יהודים ברחבי העולם שבמוקדם או מאוחר יעלו לארץ ויצטרפו לקיבוץ הגלויות.

תזכורת לכך שלמרות שנדמה לנו שהפרוייקט הציוני מיצה את עצמו, טרם הגענו אל היעד.

ממליץ לכל ניצ׳ לעצור רגע
לשמוע את השיר המצורף להכין ממחטות,
ולהעלות על נס ביום הזה את מסירות הנפש של עולי אתיופיה.
(ואם אתם לא יודעים מה זה ניצ׳ כדאי שתאמצו חבר אתיופי מהר!!!)

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on telegram
Share on email
דילוג לתוכן