שבויים במילים

התקשורת מרבה לעסוק בימים האחרונים בפרשת פענוח הרצח בברנוער. בכל פרשה כזו, יש משמעות לרגעי הסיקור הראשונים. המילים הראשונות שנאמרות בנושא, מתקבעות בשפה התקשורתית ונאמרות שוב ושוב בכל פעם שמתייחסים לנושא הזה.

כידוע, וכפי שכבר כתבתי בעבר, התקשורת בישראל היא מערכת משומנת שאין לה הרבה זמן לחשוב. אתרי החדשות ומערכות העיתונים והטלוויזיה חייבים לייצר את האייטם בזמן, לפני שהשני יספיק! כך נוצרים לנו 10 ערוצי חדשות שמדברים על אותו נושא, כמעט אותו אורך של זמן, באותו שלב בשידור (כמעט במקביל!) – והחידוש הוא, שכולם מדברים גם באותה שפה.

מי שעדיין לא הבין למה אני חותר, כוונתי היא למושג 'פשע שנאה'.

איני יודע מיהו העיתונאי הראשון שטבע את המושג הזה בעגה העיתונאית, בהקשר של הרצח בברנוער, אבל אין ספק שהוא עשה עבודה טובה. כל הערוצים, הכתבים והפרשנים- כולם השתמשו בביטוי ההזוי הזה 'פשע שנאה'. בעבר כולם כיוונו לחרדים, שכן היה חשש שמי שביצע את הטבח היה חרדי, אבל בעקבות התפתחות החקירה והצהרות המשטרה בעניין- התברר שהרצח לא היה 'פשע שנאה'.

576067-5

ואני שואל אתכם- מה זה המושג המטופש הזה 'פשע שנאה'?! האם אפשר להכנס למועדון ולרצוח נערים ונערות- בלי לשנוא?! האם ההיפך של 'פשע שנאה' הוא 'פשע אהבה'?! עכשיו שהתברר שלא חרדי רצח את הנערים אלא מישהו מהקהילה הגאה, אז זה כבר לא 'פשע שנאה'?

אבל התקשורת שבויה במושגים של עצמה, מטביעה את עצמה בתחרות המשוגעת בין הערוצים מבלי לעצור לרגע ולהודות על האמת שהמושג הזה, שמתקשר בתודעה הציבורית אוטומטית לרצח בברנוער, הוא מושג מיותר. הוא הסיט את הסיקור של הרצח וגרם לכולם להביט למקום הלא נכון במשך ארבע שנים.

אני רק חושב, מה היה קורה אילו היה מתברר שאכן חרדי ביצע את הרצח, אבל חרדי הומו… יש גם כאלה.. אז בכלל היינו מסתבכים עם המושגים.

בטח אוטוטו הנאשם ברצח ישים כיפה שחורה, כמו שעושים כל העבריינים שנאשמים ברצח, ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, הכל יסתדר כמו שרצינו..