אין אפוטרופוס לעריות

פרשת הרב אלון הגיעה לסיומה. היום גזר בית המשפט 6 חודשי עבודות שירות. במשפטים הבאים אסכם רחשי לב של ארבע שנים, מאז שהתפוצצה הפרשה.

בבוקר בהיר, בישיבה הגבוהה באיתמר, ניגש אלי אחד התלמידים ובפיו בשורה: "אל תשאל, שמעת?! פרסמו שהרב אלון חשוד במעשים מגונים!"

כאדם הגון, דחיתי באופן אוטומטי את החשדות, וייחסתי חזקת כשרות לאדם שבמשך שנים רבות עוסק בחינוך וברוחניות. מה הסיכוי שדבר כזה אכן קרה?!

אך לאט לאט החבר'ה בישיבה דיברו, והפרטים התבהרו- פורום תקנה, 'גלות' במגדל, תלמידים שהעידו נגדו – אין עשן בלי אש.

NEWS1-272529244422913

האם יכול לקרות דבר כזה?! אדם גדול כל כך בתורה וברוח, איש בעל שיעור קומה לאומי, יפול בעבירות כל כך בזויות, כל כך מביישות… אין הגיון בעולם?! האם התורה לא שומרת על האדם מפני מעשים מקולקלים כאלו? ואם לא, אז מה הערך בלימוד תורה? מה ערכה של כל ההשקעה שלנו בלימוד ובדיוק אמות המידה המוסריות שלנו על פי דרכם של חז"ל?!

הכריזו על כינוס. הישיבה התכנסה, ראש הישיבה אמר דברים שהיו פשוטים, אבל כואבים. "אין אפוטרופוס לעריות". במילים אחרות, לא משנה מי אתה, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא ינצח את יצר המין. זהו היצר החזק ביותר בבריאה, יצר היצירה. ולצערנו גם אנשים גדולים יכולים ליפול בזה.

הייתי המום. רק עכשיו, כל המציאות שהכרתי הצליחה להכנס לתבנית שהתאימה לה- "אין אפוטרופוס לעריות". סוף סוף יש לזה שם…

אט אט חדרה ההכרה, שאכן הדברים קרו, והמשטרה ובית המשפט איששו את ההנחה הזו. ככל הנראה שישנם עדויות נוספות, חמורות אף יותר, שאין בהם עבירה פלילית ולכן לא הגיעו לבית המשפט. אבל הם חמורים ובזויים באותה המידה.

אט אט הבנתי את האמירה שהרב רונצקי תמיד חוזר עליה- אל תשענו על רבנים. תחליטו בעצמכם. תתיעצו, אבל אף פעם אל תהיו כנועים לאף אדם- מלבד לאמת. והאמת- היא הקול הפנימי השוכן בקרבכם. ואם אתה מרגיש עוול- תצעק. וגם אם החברה כולה שותקת- אל תשתקו! תצעקו!

המסר הזה הולך איתי לכל מקום.

יש לאדם נטייה להתמכר, להשען, להסתמך על מישהו אחר, גדול ממנו, חזק ממנו- שיחליט בשבילו, שידריך אותו. אבל בורא עולם רוצה קשר ישיר איתנו, בלי מתווכים, בלי רבנים, ואפילו בלי ספרים. אחרי היועצים, הספרים, הדעות- יש אותך. האני הפנימי שלך מדבר.

לך לשדה, לפרדס, למקלט- איפה שנוח לך. דבר עם בורא עולם ותברר עם עצמך מהי האמת שלך. מה שנראה בעיניך עוול- תתקן. מה שנראה בעיניך צדק- תאמץ.

הזמר המפורסם

אמנם צו איסור הפרסום כבר הוסר על חלק גדול מהפרשה, אבל לדעתי הטרמינולוגיה שנוצרה בעקבות הצו צריכה להשאר.

אני מתכוון בעיקר למונח 'הזמר המפורסם', כיוון שהוא מסביר את כל הפרשה, את השורש ואת הענפים. העולם התרבותי שאנו צורכים דרך אמצעי התקשורת מדי יום ביומו, מכתיב לנו כמעט ללא מודעות מצדנו את ההיררכיה ה'נכונה'. העולם מחולק בגדול לשניים- האנשים שנמצאים בטלוויזיה והאנשים שצופים בטלוויזיה.

אותם אנשים מפורסמים, ידוענים, אחמי"ם, מקבלים את כל כוחם מאיתנו, הצרכנים. אנחנו צופים בהם כאילו היו אלילים של ממש. קוראים עליהם, שומעים עליהם, עוקבים אחרי כל צעד שהם עושים. וזה ממש לא משנה מי המפורסם ובמה הוא עוסק. הוא יכול להיות זמר, שחקן, דוגמנית, איש עשיר ואפילו פוליטיקאי.

הכח שהם מקבלים הוא כח אלילי. אין מילה אחרת להסביר את העוצמה שיש בהערצה של ההמון אל אותו אדם. איני מדבר על הערצה של ילדה בת 15, אני מדבר על עצם הצפיה, העובדה שאתה מתעניין במה שהוא אמר/עשה/אכל/קנה וכו'.

ומי אנחנו? אנחנו 'סתם' אנשים אנונימיים, שאף אחד לא מכיר ולא יכיר. כל אחד מאיתנו עסוק בעמל יומו, תורם את תרומתו הצנועה לחברה הכללית ומזיע עד כלות למען משפחתו.

שוב ושוב ושוב מתברר, פעם אחר פעם, שאותו מפורסם הוא בעצם דחליל. ריק מתוכן. הכל יפה, הקול יפה, אבל האדם חלול. אין משפחה ואין בית ואין קביעות ואין אהבה. רק תחרות אחרי עוד ועוד פרסום, עוד ועוד הערצה, עוד ועוד האדרה של דמותו האלילית.

1360663432

נועה ירון דיין כותבת בספרה מקימי, על הרגעים הקשים ביותר של הפרסום. היא טוענת שהרגע הקשה ביותר, האיום ביותר, בחייו של אדם שנעשה מפורסם הוא הרגע שבו אתה בעצמך מתחיל להאמין למה שאנשים אומרים עליך… אתה שוכח שאתה רק בן אדם, עוד בן אדם בעולם, סתם בן אדם. אתה מתמלא בחשיבות ובהערצה שלך כלפי עצמך, ושוכח את מאין באת, ולאן אתה הולך.

בראיון עם רמי לוי, שואל אותו המראיין: "אתה כל כך נחמד, אבל אתה עשיר מאוד. מתי תפסיק כבר להיות נחמד וישר?"

רמי לוי: "אף פעם".

המראיין: "למה?"

רמי לוי: "כי אף פעם לא אשכח מאיפה באתי."

בניתי לעצמי מבחן קטן, שדרכו אני בוחן את האנשים שמהם אני מוכן לצרוך תרבות, אמנות, חכמה וכו'. המבחן נקרא 'המשפחה'.

היום ברור לי יותר מכל- איש תרבות אמיתי הוא רק מי שיש לו קביעות בחיים: אישה שהוא אוהב, שהוא מתאמץ ועושה עבודה פנימית על מנת לחיות רק איתה. ילדים שתמיד תמיד מכניסים לפרופורציות הנכונות. רק מי שיש לו חיי משפחה נורמטיביים יכול באמת להיות איש תרבות. זה אדם שהתרבות שלו נולדת מתוך החיים ולא כתחליף לחיים. ראה ערך: אברהם טל, אהוד בנאי, עמיר בניון וכד'.

השקר ההוליוודי הזה שיש אדם שהוא מושא הערצה, שכולם רוצים להיות כמוהו- אבל הוא בעצם כלום, אין בו כלום ואין לו כלום. השקר הזה כעורבא פרח.

אני כבר רואה לא מעט אלרנטיבות שפויות, שמקיימים חיים נורמטיביים, מצליחים ליצור חיי משפחה תקינים, ובד בבד יוצרים אומנות, תרבות, מוסיקה, או פוליטיקה. לשם אנחנו הולכים. מדינת ישראל תהיה המודל בעולם שמצליח לייצר תרבות ואומנות שאינן בניגוד לחיים, או למרות החיים – אלא שבאות מתוך החיים.