מנצלים את הבירוקרטיה

צילום: שאול גולן

יש ימים כאלה שמתבזבזים לך בגלל בירוקרטיה. העברת בעלות על רכב לצורך העניין..
בדואר שולחים אותך למשרד הרישוי, במשרד הרישוי תחכה 3 שעות ואז הפקידה תוך 5 דק תסיים את הפרוצדורה שבכלל אתה לא מבין למה אי אפשר לבצע אותה באינטרנט.

בכל מקרה, רבי נחמן לימד אותנו תמיד לחפש סימנים בדרך, כי הדרך אינה לשווא אלא עבודת ה׳ גדולה בפני עצמה.

אז ישבתי יחד עם המוכר של הרכב, עולה ותיק מברית המועצות. וסיפרנו אחד לשני על חיינו.
בשביל להיות נחמד ולומר משהו שהוא בטח מאמין בו (ומתוך תפיסה סטריאוטיפית לגמרי) אמרתי לו שדרווין אמר שהאדם בא מן הקוף, ולפעמים יש לי תחושה שלא התקדמנו הרבה כמו עכשיו שאנחנו מחכים 3 שעות בשביל כלום.

ואז הוא אמר לי בתוקף ובמבטא רוסי כבד: ״אבולוציה?! אתה מאמין בשטויות האלה?!״

דיברנו שעה על איך מדע הגנום סותר את תיאוריית האבולוציה אבל אף אחד לא רוצה לומר את זה בקול… הוא ציטט לי פסוקים מהתנך שמוכיחים ידיעות מדעיות- עוד לפני שהמדע הגיע אליהם בעצמו..

ולמדתי שוב, שהאנשים שאתה פוגש בדרך הם מלאכים שנשלחים אליך. לכל מלאך שליחות אחת. לא יותר. כל אדם כזה מלמד אותך דבר
אחד וממשיך בדרכו.

"שלא תישארי לבד לנצח…"

המשפט הזה, שלקוח מתוך השיר 'תיאטרון רוסי' של אביתר בנאי- מסכם מבחינתי את המופע שהתקיים בליל חמישי האחרון במועדון הבארבי בתל אביב.

אביתר, לוקח את המוזיקה למסע בירור פנימי מול העבר. או שהמוזיקה לוקחת אותו למסע… לאחר שעשה תהליך תשובה ארוך ומורכב, אביתר מרגיש בטוח להביט לאחור, לפתוח מגירות ישנות, להתמודד עם הזאב הרעב שהיה פעם. המהלך התחיל בהוצאה מחודשת של הדיסק הראשון, יצירת המופת של כל הזמנים. אביתר 'העז' לגרד את השירים במופעים משותפים עם אביב גפן בשנה שעברה. והנה, השנה, אביתר מחליט לנסות בעצמו.

אז הוא יוצא במופע חד פעמי, שהופך לחד פעמיים, ובמופע הוא משחזר את הדיסק הראשון שלו, עם השירים: תתחנני אלי, תיאטרון רוסי, הדוב והנחש, יש לי סיכוי, מתי נתנשק ועוד. המופע הראשון התקיים ביום חמישי האחרון במועדון הבארבי בתל אביב. קניתי כרטיסים ברגע הראשון ששמעתי על המופע, ונסעתי עם אשתי. סיכום דבריה של אשתי היה: "מופע חד פעמי, חוויה מדהימה".

1004922_637385996286688_2022305376_n

'כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שהשתניתי' שר אביתר. אבל אנחנו יודעים שהוא השתנה. או בעצם השתבח. רק לטובה. חלקים מהשירים, אביתר מעדיף לשנות או לצנזר לגמרי, מה שמוכיח כאלף עדים שאביתר מאמין בדרך שלו, ולא מתחרט עליה. את המשפט "אמן תישארי לבד לנצח" (תיאטרון רוסי) שבגללו אביתר נמנע מלשיר את השיר הזה הוא מחליף במילים "שלא תישארי לבד לנצח". בבית השלישי של השיר 'מתי נתנשק' הוא מחייך לקהל ושר בעדינות קולו נה נה נה ני ני ני….

הקהל מחבק את אביתר ואת השינוי שעשה, ומעריך אותו על האומץ לעמוד מול השירים שכתב פעם, לדלות מהם את הטוב ולהשאיר את הפחות טוב מאחור…

אין שיר שלא נגמר במחיאות כפיים סוערות. אין משפט שלא מושר בקהל באלף קולות ומתוך הנשמה.

אביתר מוביל את הקהל דרך הדיסק הראשון, אל שיר הטיול שלו בדיסק השני. "חלון נפתח לבד", "אמביציה", ו"שיר טיול" מלווים בסינתיסייזר של צח דרורי האגדי- לוקחים את הקהל כולו לטיול בהודו הרחוקה: "אם אני אפול ואמות, המים לא ישימו לב, ימשיכו עד, לא יודע לאן…. חבל שלשקט אין קהל- לרקוד חזק, רחוק גבוה"..

בשלב הזה אביתר משתחרר, קצת חוזר לעצמו ואל הגוף שלו מהטיול המיוחד שסידר לעצמו. "הייתי צריך בעצמי להקשיב לשירים" הוא אומר לקהל ועובר לחלק המואר יותר של שיריו. אותיות, מתנות, תל אביב, נער וכו'.

ההופעה מסתיימת לא לפני שאביתר מבצע שני הדרנים ומשאיר את הקהל עם טעם של עוד, ב2:00 לפנות בוקר…

הבייביסיטר היתה עצבנית כשחזרנו, אבל בשום מצב, לא הייתי מפספס את ההופעה הזו. חוויה של פעם בחיים.

על אף שהמופע יתקיים שוב בקרוב, אני מאמין שגם לאביתר עצמו המופע הזה יחרט בזיכרון לזמן רב.